תכף נכנסת השבת,

נכנסת בשביל להישאר ולהזכיר לנו שהגיע העת לעצור למנוחה.

באוויר ריחות של חלות חמות לצד הסירים העטופים באהבה של אוכל.

ואני יושבת בכיסא בצבע חום במרכז הבית, עם מבט קדימה לעבר החוץ ולראשונה מבינה למה בחרתי בכיסא ובמיקום הזה לצד כל שאר הכיסאות בבית, מבינה את הסיבה האחת בלבד, ה-עץ, עץ הדעת, והוא מולי.

אותו עץ האחד אשר נמצא בנימים העמוקים אצלי, נוכח כאן בביתי בכל הזמן הזה, העץ שמלווה אותי מנעוריי כחיילת בדרכי לבסיס עת הנסיעה דרומה תוך התבוננות בצבעי החום, המדבר וההמתנה להגיע לנקודת הציון הפרטית שלי, ה-עץ, העץ היחיד בשממה שדרכו ראיתי חיים מלאים והנה הוא עכשיו כאן מולי ואפילו מתבונן בי ומחייך.

הכיסא הזה כנראה נבחר לא סתם.

רגע לפני שנכנסת השכינה אלינו הביתה לצד הריחות שכנראה נרגיש רק בימים האחרונים של השבוע נגלתה לפניי הארה כמו גילוי יחיד ומיוחד, העץ האחד, היחיד שמסמל את צבע ופרי החיים שדרכו הכל כנראה התחיל וידעה זאת קודם אמנו- חוה מול אדם, נמצא מולי כל הזמן.

מתבונן בי עם מגוון ענפיו ונע ונד לכל כיוון בזכות משבי הרוח המצומצמים וכאילו אומר לי בדרכו ״ את שמתבוננת עמוק אצלי בתוכי זכרי שכולך ברכה משמים, בורכת, ההוא למעלה בחר לברכך תחת כנפיו אז דעי לזכור,

God bless you.

ודעי שאצבע אלוהים כנראה נוגעת באלו שהוא מאמין שראויים לנגיעה ואם הוא יודע אז את גם צריכה לדעת ״.

העץ הירוק וענפיו במבחר גדלים מנופף לי בתנודותיו כמזכיר לי שהוא כאן להישאר ולא מתכנן לעזוב, ומבקש שתזכרי שכמו העלים בגדלם השונים ככה גם ימות השבוע, יום ירוקים או חומים-ירקרקים ויום אחר גדולים, קטנים או חצויים. ולא משנה מה אורכם או רוחבם כולם באותה תנועה, תזוזה.

וגם את תחווי צבעים אחרים בכל יום, לעתים לבן בוהק וזך ואולי מנצנץ ובימים אחרים אדום, צהוב ואפילו אפור ולעתים תרגישי את העלה מלא או חצוי אך תמיד תרגישי שלמה.

שלמה, כמו העץ שעומד יציב מולך ומזכיר את שלמותו וממדיו וכמו שחיינו פרוסים לפנינו, מאחורינו ומצדנו כענפים הרבים בכל הזויות המאפשרות לנו לבחור, לזוז ולנשוב.

אז תודה עץ חזק ובעל שורשים עבים ומסועפים הנטועים עמוק שם באדמה שאתה וכולך נוכח אצלי בכל רגע בו אבחר להסתכל, בעודי יושבת בכיסא החום.

שבת שלום!

״מה שהיה תשכח מזה, מה שיהיה לא משנה,

מה שאבקש בעולם כזה - תן לי את היום הזה״,

יורם טהרלב.