אמא שלי, עטרת ראשי, העיינים החזקות והיפות בעולם.
את המחשבה האחרונה שלי בסוף היום והנחמה של הלב שלי.
בעולם שאף אחד לא מוותר על עצמו, והנוחות האישית חשובה הכי הרבה, את עם הכוח הפנימי שלך מוכיחה איך זה נראה שהאחר חשוב לך מעצמך.
כמה בלתי אפשרי לנצח את היום ואת החיים, ואת עושה את זה כאילו זה הכי פשוט ולעולם לא מתלוננת.
לפעמים אני תוהה כמה נאמנות, נתניה ומוסריות יש בך כלפי העולם ובפרט לאנשים שבלב שלך.
אי אפשר לכמת אותך לידי מילים. וזה נשמע כמו משפט קלישאתי, אבל יש לי כל כך הרבה מה להגיד ובאותה נשימה נגמרות לי המילים.
כל החיים דאגת ואת עדיין דואגת להעניק לנו מכל מחסן הכלים שלך, שלעולם לא יחסר לנו דבר, אם זה בדברים חומריים אבל בעיקר בערכים שאת תמיד דגלת ועדיין דוגלת להעשיר אותנו. כמה חשוב לך שתמיד תמיד נדע להעריך הכל ולהבין שכלום לא מובן מאליו. וככה, במבט לאחור, לא נתפס לי איך הצלחת. וכמה היה חשוב לך לחרוט לנו בלב ״תעשו רק מה שהלב שלכם אומר״ והיום, שאני קצת יותר בוגרת אני באמת מבינה כמה המשפט הזה נכון.
הפשטות, הפשטות הזו, היום אני מבינה כמה היא סוד ההצלחה של העולם. ואת פיצחת את השיטה ממזמן בלי מאמץ. ככה כמו שאת. לפעמים אני חושבת שצריך לשנות את ״הפשטות״ כדי שאצליח להתקדם בחיים, וכל זמן שעובר, את מוכיחה לי אחרת וכמו תמיד- צודקת.
יש לך איכויות שאי אפשר ללמד, מגע וחום שאי אפשר להעתיק, וכל מה שצריך כדי להגן ולשמור על הילדים שלך מכל משמר.
אמא אהבת חיי, גאוות נפשי, הלביאה של הבית, את מושא גאוותנו, אנחנו מעריצים את הקרקע שאת דורכת עליה.
הבן אדם שאני חושבת עליו למאית השנייה וכבר יש לי דמעות בעיינים ומחנק בגרון. מה את בשבילי אין לי איך להעביר לך.
נשאר לי רק לבקש ממישהו שם למעלה, שישמור עלייך בריאה בגוף ובנפש, אושר ושמחה שלא תלויים בדבר. ותשארי כמו שאת- האישה ״הפשוטה״ אבל הכי ערכית שקיימת. אמןןןן
אני אוהבת אותך חזק חזק עד שכבר כואב לי.
יום הולדת שמח
