התרגשות

התרגשות.     התחתנו, נולדו לנו 3 ילדים ובכל ארוע כזה הבנו שהגענו לפסגת העולם, בהתרגשות.
אבל מאסלו, הגאון והידוע הציב איזשהו יעד בראש הפירמידה וקרא לה "מימוש עצמי״ ושם בראש הפירמידה מגיעים אלו שבאמת אבל באמת יודעים ומאמינים שיש בהם את היכולת הפיזית, הרגשית והקוסמואידיאלוגית או כל מילה מפוצצת אחרת...  לעבור את המסע הזה אשר כרוך בלטפס גבוה כמו המסע לאנפוארנה, לעשות סנפלינג מצוקי דרגות, להתמודד בטרקים קשים כולל ליווי העלוקות במהלך הטרקים. המבינים מי שהיו בטרקים במזרח. וכנראה גם יקנחו בטיפוס לאוורסט... הרי לא מספיק הקושי:)
ורק שעוברים את כל המסע הזה ורק את כולו בלי עצירות, בלי פסק זמן אז ורק אז כנראה שמגיעים לפסגה ההיא שסיפר לנו מאסלו ונקראת הגשמה עצמית.

אז כן, האיש שלי ורק שלי הוכרז אתמול 9/11/15 באופן רישמי כאחד שהצליח להגיע לפסגה המדוברת הזו והצליח להביא את עצמו למקום שכולנו שואפים אליו.
האיש שלי שכמעט עשור שלם נלחם בשיניים, ברגלים ובאין שערות על הראש שלו ובכל אמצעי אחר במסע הזה ולא ויתר לרגע אחד, הוכרז היום על ידי אחת החברות הבינלאומיות הידועות כהצלחה ועשה את זה.
מדהים וכמה מדהים לכתוב את זה.
האמת שאחרי מהלך כזה ממושך לא ברור לי למה לא מכתירים אותו כמלך העולם, כי מגיע לו ביג ביג טיים!!!
וכמה אני זו שיודעת מה באמת עבר עליו בכל רגע ורגע... וכל פעם שאלתי מחדש, מאיפה כוחות הנפש האלו? מאיפה?  וכנראה שיש שם במעמקי הנפש כל כך הרבה כוחות שמסוגלים לספוג הרבה מעבר.  לעניות דעתי, כל שפוי אחר היה בוחר לעבור לצד השני ואולי לוותר אבל משהו באחד השפוי שלי, האיש שלי, ידע בכל כולו ובאמונה מלאה של יותר מ 255 אחוז שהוא יצליח! שהוא יצליח!
אז כן, איש שלי, עשית את זה ובענק. והכי מגיע לך! באמת.
ואנחנו כאן מלאי התרגשות על הכל, כאילו נולד תינוק למשפחה:)  רק חבל שאתה לא כאן איתי ממש עכשיו וחייב היית לנסוע לפגישות אי שם רחוקות... שנוכל להרים כוסית לחיים וסתם לקשקש כמו שאנחנו אוהבים.
אז נחכה שתחזור...
וגם עוד משהו אם שכחתי להגיד... סחתיין עלייך!

ממני ושלך תמיד. אוהבת מלא.

(ואל דאגה, שאר ההשתפכויות כשנפגש. לא אחסוך ממך מילה אחת)❤

 

 

 

 

מרחב. בטוח.

מרחב.       המרחב שלנו בעל אינסוף אפשרויות ואנו מתמרנים את הכל סביבו. כל בוקר נתעורר ונשאף לשיגרה הצפויה המוכרת לנו ורק שלא ישנו לנו אותה. כשאני מתעוררת לבוקר בו אחד מהשלישייה עם 39.6 מעלות חום אני מבינה שהשגרה היומית שלי הולכת להשתנות וכבר מתגעגעת למרחב היומי הבטוח, לשיגרה השוטפת.
מכירות את זה? ברור שכן.
אז אני גיליתי את האהבה הפרטית והקנאית שלי לשיגרה השוטפת ומקווה כל בוקר לפתוח את היום בדיוק כמו בוקר קודם ולסיים אותו בדיוק כמו ערב קודם. ובבקשה בלי הפתעות אני לא ערוכה להפתעות.....   בטח לא בגילי!
אבל כמו שהחיים מביאים לנו יש ״שבירת שיגרה״ כמו שבירת שמירה, אין מה לעשות זה קיים, זה כאן וזה מלווה אותנו לא מעט בבלת״מים ובהערכות יומית מחודשת. למרות שגיליתי שכשהשגרה טובה אז הכל נראה ורוד יותר,  חמים יותר, מחויך יותר עד שבא לי לחבק אותו. כן, זה המרחב הרחב והבטוח שאנחנו מוכנות לקחת אותו איתנו עד יומנו האחרון.
אבל שאלת השאלות מה קורה לנו כשהמרחב הבטוח מתערער לא סתם בחום הילד או כשצריך לייצר מרחב חדש או אפילו להכניס סדר חדש במרחב?  רק לכתוב את זה אני מרגישה פריחה בגוף.
עד כאן! רק אל תקחו ממני את המרחב הקיים, שינוי אחד ואני מרוסקת.  וזה מזכיר לי בדיוק את המקום של הפחד משינויים, כולנו מפוחדות משינויים ורוצות רק את המרחב הקיים והבטוח אותו אנו מכירות ולכן נבחר להשאר עם אותם עניינים ומצבים שנים ארוכות גם אם אנו חשות שזה הדבר הטוב עבורנו ולמרות שהלב מאותת אחרת.
מכירות את זה שאת נשארת באותו מקום ובאותו מצב כי השכל אומר שזה מה שנכון אבל הלב מרגיש אחרת?
כן, זה בדיוק הפחד משינויים. מה לעשות, לא רוצות שינויים! רוצות את המרחב הבטוח. לא רוצות את הפחד מהלא נודע, מעדיפות את הפחד הקיים, המוכר והבטוח.
אבללללל זה קורה לעיתים ואפילו לעיתים קרובות המרחב דורש או מביא איתו שינוי ואצלי השינוי הזה או איך שקוראים לו... גרם לי חוסר שינה של לא מעט ימים ובעיקר מהפחד, מהלא נודע ובכלל מהחוסר שליטה הצפוי.
חשש גדול שהנה המרחב הבטוח הולך להשתנות, ואולי ״השמיים יפלו״ ואולי ״תפתח הארץ את פיה״  ואולי הכל יהפוך לכאוס ולתוהו ובוהו...    
והלב והשכל מתמודדים עם דיסוננס קשה. הלב אומר: איזה פחד איך תעשי את זה? האם זה ישנה את כל מה שאת יודעת? מה עם תקרסי פיזית ורגשית? אבל אז מגיע הרציונל מעונב ובטוח ואומר: את צריכה את זה! זה נכון לך! את תעברי את זה כמו גדולה! ואני שם כמו איזה שלד עומדת ואומרת מה לעשות לעזעזל?!
ואז כשאני אוספת את עצמי ומבינה שהנה המרחב עומד להשתנות ואנחנו בפתיחת מרחב חדש... ואופס לא יאמן, השמיים לא נפלו, השמש זורחת והכל נשאר בכנו... למרות שהמרחב השתנה ואני איתנה מולו והימים חולפים... ופתאום אני מבינה, כן המרחב הבטוח שהכרתי השתנה ועבר למרחב בטוח אחר, כן מכל הדאגות עברתי למרחב בטוח אחר.
ועכשיו שלא נטעה לרגע עברתי תהליך של פחד וחשש גדול מהמרחב החדש אבל הזמן שחלף נתן לי להבין שהמרחב החדש הוא בטוח יותר ואפילו נכון יותר מקודמו שהצליח ליצור אצלי פיזית בגוף מרחב נשימה טוב יותר, קודם היה לי קושי בלנשום מהמרחב הידוע וכעת אני מצליחה לנשום כל כך טוב שאפילו מרגישה את מערכת קנה הנשימה, אמיתי לגמרי!  

 וזה היה הסיפור שלי במרחב החדש. המרחב שחששתי מבואו ופחדתי לוותר על המרחב הבטוח הקיים וגיליתי איך מרחב רחב וחדש מכניס ביטחון אחר ועולמות בטוחים חדשים.
אני בחרתי שבמרחב הבא שיבחר לזוז למקום בטוח אחר (כמו תזוזה של  הלוחות הטקטוניים כאשר זזים יוצרים בקע גאוגרפי עד יצירת רעידת אדמה ואפילו צונאמי. אז אם זה קורה במרחב כדור הארץ אז בטח שאני אחווה את הצונאמי הפרטי שלי) אני אזכור את התהליך הזה ואקבל את המרחב החדש הבטוח בפחות פחד וביותר נשימה. לנטרל את הפחד לגמרי זה לא יקרה.
אז תודה לך מרחב רחב בטוח וחדש אני כאן מאמצת אותך ויודעת שהשמים לא נופלים גם בשינויים ולהפך מכניסים כל כך הרבה מרחב מואר שיוצר כל כך הרבה שקט. ברוכים הבאים מרחב חדש!!!!!    

ולשואלות, הפוסט נכתב מתהליך מעניין שעברתי בקריירה המיקצועית שלי בשנה האחרונה שעברתי ממרחב בטוח למרחב בטוח אחר עם הרבה פחדים ותסכולים. ושלא תטעו בבקשה לרגע, עדין חוששת משינויים וממרחבים חדשים ולא שיגרתיים אבל אין לי ספק שהם יגיעו שוב בתנועת החיים. אז נרים כוסית לחיים🍷

 

 

 

נשלח מה-iPhone שלי