"הקול בראש"

 

הקול בראש

לאחרונה עלה לאקרנים סרט ילדים המתאר את הקולות הקטנים שבראש שלנו- הקול בראש.
סרט גאוני, חכם מבריק ויצירתי ולהערכתי מיועד למבוגרים ואחר כך לילדים.

הרגשות הדומיננטיים שאנו מתעסקים איתם 24/7 מופיעים בצורה קריקטורית, הומוריסטית ומואנשת בתוך הראש של ילדה בת 11 ובמקביל בתוך הראש של כל אחד ואחת.
יושבים 5 רגשות: שמחה, עצב, כעס, גועל ופחד המותאמים במראם למי שהם נמצאים בתוכו. בתוך המפקדה, נמצאים גם לוח הבקרה, זיכרונות הליבה, הזיכרונות השונים שנאספו באותו היום ועוד דברים שונים. מחוץ למפקדה יש גם את הזיכרון לטווח הארוך שהם אין ספור מדפים שמלאים בזיכרונות וביניהם עוברים עובדי המוח: כל זיכרון שנראה בעיניהם לא חשוב, נזרק למזבלה.

בסרט יש קטע מעניין בו רגש הפחד מחליט להתפטר ולברוח מתוך המפקדה הראשית איפה שכל הרגשות נמצאים והוא ארוז בליווי מזוודה מנסה לצאת או ליתר דיוק לברוח אבל לא מצליח ואז מסבירים לו הקולגות הרגשיות שרגשות לא יכולים להתפטר.
אפילו הפחד שנמצא כדמות מואנשת ועצמאית במפקדת המוח הצליח לפחד מעצמו, אז מה קורה אצלנו באמת כנשים חזקות ואיתנות שחוות את הפחד, מה לא נפחד ממנו? ברור שכן. אפילו הפחד פוחד מעצמו אז בטח שגם אנחנו, מדהים כמה אירוני וכמה נכון.

כל הסרט מתאר את המסע אל האושר, הרי זה בעצם המסע האישי שלנו... ברור! ריילי הדמות הראשית חייבת להיות שמחה תמיד וכל הרגשות במפקדה מתגבשים יחדיו ליצור שמחה אצל ריילי.
וכמה אנחנו עסוקות במסע אחר האושר... כל יום? כל הזמן? כן וכן.
המסע שלנו ליצור שקט בתוך התא המשפחתי, לדאוג ללמד את הילדים שלנו בלהכיר בשריר האושר ולדאוג כל הזמן שיהיו מאושרים הרי זה מה שאנחנו באמת רוצים שיהיו מאושרים ובדרכם.
ומה  עם האושר שלנו? כל הזמן עסוקות בו, כשלא רואים אותנו אז אנחנו בוחרות ליצור רעש בכדי להחזיר את המסלול למסע האושר וכשאנו בעשייה שלא ממש ברצוננו גם דואגות למצוא דרך רגשית להחזיר אותה למסלול האושר, ליתר דיוק תמיד נבחר במסלול האושר! הרי אנחנו כאן בשביל האשור.

אבל לצד האושר, יש עוד כמה רגשות מואנשות אשר יש לכל אחד "קול קורא" ומדי פעם הוא קורא לנו ומחליף את האושר ברגשות אחרים, שלום לכם: כעס, פחד, גועל ועצב....
למזלנו הגדול המערכת תמיד שואפת לשמור על איזון ולחזור למסלול האושר, ושתמיד נשאף למסלול זה.

והחלק האהוב עליי בסרט הוא החלק האחרון בו רגש העצב הציל את המערכת והצליח להחזיר את המסלול לאושר, כל הרגשות הבינו שרק רגש העצב יכול לעזור למערכת להגיע לאיזון ולשמחה. והרגשות עמדו בצד ועודדו את עצב להמשיך במשימה... ועצב דאג להגיע למקום הנמוך ביותר במערכת הרגש בכדי שהמערכת תתאזן ותגיע למסלול האושר. אוי כמה נכון!
רק מלמטה ברגש העצב המערכת שלנו מתחילה להתאזן ולחזור למסלול האושר. לא יאמן איך סרט ילדים לקח לסל אחד את כל הרגשות שאנו מתחבטות בהם כל רגע והכניס אותם לתוך מפקדה ראשית על עמוד דק באמצע המוח אשר כולם מחוברים ל"איי האישיות" ושמה ממש מתחילה המלחמה האמתית בתוך המוח שלנו!

אז מה, הרגשות שולטים בנו ולא אנו שולטים ברגשות? שאלה למחשבה ולא משנה לאן תיקחו את זה... העיקר שנשמור על מסלול האושר.

נשיקות

הקול בראש (באנגלית: Inside Out) הוא סרט פנטזיה קומי אמריקאי בהנפשה ממוחשבת של אולפני ההנפשה של וולט דיסני ופיקסאר. הסרט מבוים על ידי פיט דוקטר, תסריטו של הסרט נכתב על ידי מייקל ארנדט על פי רעיון שהגה דוקטר. הסרט הופץ על ידי חברת וולט דיסני החל מה-19 ביוני 2015, ובישראל החל מה-18 ביוני 2015‏^[1]

 

 

המלקטות

המלקטות💐

אנחנו הנשים ידועות כמלקטות מצוינות ודואגות ללקט בשדות, בגינות ובכל מפגש עם נשים נוספות אנחנו ידועות בהחלפת חומרים ומידע האחת עם השנייה ובכלל מצוינות בהעברת "מטען" אינפורמטיבי.
כשאנו מלקטות מידע וצוברות אינסוף של חומרים מערכת הזיכרון שלנו נהפכת לסדרה שלמה של אנציקלופדיה, אבל לא לוקחות מספיק בחשבון שההצטברות הזו לעיתים גורמת לנו להרס, בלבול וגם כשאנו ממשיכות לעשות עבודת תחקיר  בזיכרון הפרטי שלנו אנחנו רק מרחיבות עמודים נוספים לאנציקלופדיה ואז אנחנו ממש אבל ממש עשינו עבודת ליקוט מצוינת......אבל צרפנו עוד כמה עומסים ממשפחת הפחד.

ולאן אני חותרת? בסך הכל אני מלקטת מידע לא רעה בכלל, יודעת על אנשי מקצוע מצוינים בזכות חפירות מוח נשיות, מתכונים לא רעים שתרמו לי מספר אימהות בגינה, איפה קונים את הלחמניות הטובות באזור שלי? ודרך אגב לא תתפסו אותי בלי תשובה על איזה רופא שיניים מומלץ לילדים? ואיפה שוטפים את הרכב ברחצה הכוללת פארק פעילות לילדים?

ואז קורה המשהו הזה שמצליח לערער לי את כל הלקט....
אחת מהשלישייה שלא סובלת מעודף או תת משקל אלא פשוט זקוקה לעוד כמה קילוגרמים וגם כמה סנטימטרים לגובה אשר יכולים להואיל לנו לשקט😍

מתייעצת עם הצייד שלי, מגיב בחצי חיוך ואז הולכים לדיאטנית (בלי הצייד) וכמובן אני מגיעה עם לקט של שאלות וחפירות ואז שולפת הדיאטנית מילה מוזרה לחלל האוויר מהז'רגון המקצועי הרפואי ואל דאגה גם מסבירה ...
ופתאום האווירה בחדר נהפכה בסך הכל מרצון ללקט כמה מתכונים רלוונטיים לאווירה חדורת חששות ופחדים, מה אני רוצה תוספת של 3 קילוגרמים לילדה לא חשבתי שצריך להגיע לתחקיר ובדיקות מקיפות ומילים לא ברורות....אימא'לה כדאי לברוח מהצפת המידע הזו.

וכשאני מגיעה לצייד אז הוא מסתכל עליי ואומר "אולי תעזבי את הילדה מה את רוצה ממנה? הכל בסדר", ובמשפט אחד הצליח לצוד את הפחד שלי מציון 10 בסולם הפחד ל- 0.

אז כן אלו הציידים לא מבינים למה אנחנו צריכות ללקט כל כך הרבה מידע ולצבור אינסוף של מאגר מילים. וגם הציע שניתן לילדה לאכול שומנים ונגמור את הסיפור.

אז כמלקטת אולטימטיבית גיליתי שהידע העצום הזה שנגיש בכל עת מצליח לקחת אותי קדימה טכנולוגית ואינפורמטיבית אבל אחורה ברגשות ובתחושות, אז מה עושה אותנו המלקטות שמלקטות וצוברות אינסוף מידע? כנראה שזה הכוח האמתי שלנו בהגנה, הכוח בללקט מידע אינסופי זו ההגנה הפרטית שלנו לבני הבית ולעצמנו, אנחנו צוברות את הכוח במידע רב שיש ברשותנו, וחביבי יש במה להתגאות...

אז שנמשיך ללקט ולאסוף מידע ויותר מזה שהליקוט יעזור לנו לצבירת הגנות וכוחות פרטים אבל שלא נשכח שלזה יתלווה גם הפחד.
אוי פחד כמה אי אפשר בלעדייך.

שבת שלום!

גוג ומגוג

מלחמת גוג ומגוג...
 

ואני שואלת, למה רוב הזמן אנו עסוקות במלחמה עם עצמנו? מכל עניין ודבר נייצר איזשהו דיסוננס עצמי... בחרתי לקרוא לבלוג זה בשם "מלחמת גוג ומגוג" רק בגלל הצליל שנשמע טוב "גוג ומגוג", סתם מסתדר לי טוב באוזן.

 אבל רגע ברצינות, אנחנו עסוקות רוב הזמן בסוג של מלחמה פנימית על מגוון הנושאים בחיים שלנו, לעשות פעילות ספורטיבית או לא? לרדת במשקל או נתחיל מחר? מספיק משקיעים ויוזמים עם הילדים או לא? עושות יותר או פחות למען בן הזוג? כן קריירה,
לא קריירה וכמה קריירה?

אני מתלבטת ומתחבטת עם עצמי רבות האם פעם נצליח לחיות מספיק בשלום עם עצמנו?!
מתיי נפסיק לעמוד על שדר של חוסר איזון? מלחמה פנימית? אי סדר ובלגאן... האם זה מה שממלא אותנו להישאר עם כל הסימני שאלה? 

ותשובתי, כן! כנראה שזה חלק מובנה אצלנו, מוזר לציין אבל המלחמה הפנימית יוצרת שלום אמיתי בגופנו. היא חלק בלתי נפרד מהפיזיולוגיה הנשית שלנו ואנחנו לגמרי צורכות אותה, מבקשות אותה... ולא נעים להגיד אבל גם מתמלאות ממנה, לפעמים לטובה ולפעמים פחות לטובה.
זה נשמע כקלישאה אבל אני ממש מרגישה שכשאני יוצרת לעצמי את המלחמה הפנימית, אני ממש מתמלאת ממנה.
כמו לדוגמה בימים אלו אני עסוקה בשאלה לחזור להתאמן או להישאר בפגרה הפרטית שלי מכל אימון ספורטיבי? הרי אני לא באמת אוהבת להזיע ולהכאיב לשרירי הגוף ולא מבינה גם את אלו שמכורים לזה, אבל במלחמה פנימית בין עצמי לעצמי- "את חייבת את זה לעצמך", "למען הבריאות" וכל הסיסמאות הגבוהות האלו ואז מרגישה באופן מודע לגמרי איך
הצפת המלחמה משתלטת עליי.

כן קריירה? לא קריירה? שאלות מוכרות כמעט לכל אחת... וכשאת בתוך הקריירה את שואלת אולי יותר אולי פחות? וכשאת בלא את שואלת אולי בכן? והנה שוב נוצרה לה מלחמה פנימית.

כן צהרון, לא צהרון בחופש הגדול?
ולעזאזל זה לא נגמר...

אז בחרתי שכנראה מלחמות הם משהו שטבוע בנו וכנראה יוצרות אצלנו סוג של הנאה או אכזבה או בעצם מה זה משנה, סוג של  איזשהו רגש שמצליח לעורר אצלנו משהו, הרי אנחנו חייבות התעוררות רגשית כל הזמן, זה עושה לנו את זה... ואם זה כבר טבוע בנו פיזיולוגית אז כמה טוב, לוקחת ומחבקת! 

וכן, השלמתי עם זה- כן מלחמה, לא מלחמה, כן שלום, לא שלום. מה זה משנה כבר... לברוח מעצמי אני לא יכולה אבל להישאר כאן ולגחך מהכל זה מה שנראה לי הכי טוב למעני ובשבילי.


אז להתמלאות והתרוקנות נשית, מה שתבחרו!

והערה אחרונה, הרי מאיפה הזמן לכתוב את הבלוג? גם ממלחמה פנימית לעשות יותר עם הילדים או יותר עם עצמי? הזוי אבל זו המציאות!

 

ולשואלות אז מלחמת גוג ומגוג מויקיפדיה:

מלחמת גוג ומגוג הוא מושג ביהדות המתאר מלחמה אשר צפויה להתרחש באחרית הימים, לפי מסורות שונות שמקורן בתנ"ך. במלחמה זו, צפויה לקום קואליציה גדולה של רבות מאומות העולם, בראשות גוג מלך מגוג, שתילחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה קשה ומסוכנת מאוד, אך בסופה יכניע האל באותות ובמופתים את גוג ואת צבאו וכך יידעו כל העולם ויכירו במציאות האל. מקורות יהודיים חלוקים בשאלה אם המלחמה תתקיים לפני או אחרי‏ בוא המשיח, או אולי תתחיל לפני אך תסתיים לאחר בואו‏. על פי המדרש לאחר המלחמה לא יגלה עוד עם ישראל מארצו‏^.