יום חמישי, 11 באוקטובר 2018

תיק קלאץ של chanel או לואי ויטון?



תיק קלאץ' של chanel או לואי ויטון? לנז׳רי ויקטוריה סיקרטס או דונה ויקטוריה? או סתם פריט No name...
כולנו מוקפים במגוון של מותגים וברנדים אשר לפעמים מזכירים שם של תרופה לאנטיביוטיקה או סתם קשת רחבה של שמות בצבעים מגוונים וללא אמירה.
ואת (אני) נמצאת עם אצבע מאשימה ומסתובבת סביב עצמך, מה כדאי/ עדיף ובאיזה צבע? ולפעמים כאילו הסביבה מצפה ממך להצביע בציפורן משויפת למה מתאים או מה בחרת?!

ואני מקבילה את הפלנטה שלנו לסוג של עיר שעשועים המחובר לעולם של דיסני לנד ואת בוחרת לאיזה מתקן לעלות, לפעמים לגלגל הענק ולעתים לרכבת הרים או אנקונדה ולפעמים סתם לקרוסלה, הבחירה נמצאת בידיך בלבד! ואת רשאית לבחור, לנסות ולהתחדש תוך הקשבה לפעימות הלב או הפחד בכל מתקן . וכשסוף סוף בחרת ואת מאמינה בבחירה שלך אז עיר השעשועים נעימה ומלאה ברגשות מאתגרים.
אירוני אבל דווקא בין מתקני השעשועים יש בך את היכולת והידע לבחור מה מתאים ליכולת שלך ולהקשיב לרגשות האמתיים ולפעול בהתאם למרכז הנוחות שלך.
ומה קורה כשאת בוחרת לקחת את ההחלטות מחוץ לפארק השעשועים, איך נעשות שם הבחירות שלך? אותנטיות? תואמות לרגשות שלך? נכונות למרחב שלך?
ואני שואלת את עצמי האם זה משחק החיים?!
ככה משחקים בפלנטה שלנו כאילו את במגרש של שעשועים.. ואת אפילו לא יודעת מה אורכו של הזמן כאן, לעתים הוא נגמר עוד לפני שהספקת לספור עד שלוש... ואיך תדעי!

ואני שואלת- הבחירות שלי נכונות? לנז׳רי בוויקטוריה סיקרט או אצל דונה? ומנסה לחשוב על הבחירה כמו בפארק על רכבת ההרים אשר יש בהם  את רגשות הפחד והאדרנלין ואז נפל אצלי האסימון – אני בוחרת במשהו אחר שהוא הערכי שלי.
אז זהו הבנתי, אלו הבחירות שלי כי זהו הגלגל הנכון ומתאים לי וזו גם הרכבת הרים שלי.
התואמות למה שאני רוצה להיות או לבחור.
אז זהו שבחרתי, בחרתי לטפח את הבית האמיתי שלי, הבית שנמצא בתוכי. זו הבחירה שלי. וכל צבע הוא רק צבע במברשת. יש צבעים שונים שכל אחד עושה את אותה מלאכה.
אז בואו נחפש את הרכבת הרים האמתית שלנו ונצבע אותה בצבע שנבחר והעיקר שנרגיש בבית הפנימי שקרוב ללב הכי טוב שאפשר לבקש.

תוצאת תמונה עבור גלגל ענק


יום שלישי, 14 באוגוסט 2018

האישה הקטנה


עוצמה, כוח נחשב כערך מרכזי בחיים הסובבים אותי, סוג של שליטה על הכל תוך קבלת החלטות נכונות ומדויקות בכל הנדבכים בחיי, ואת זה אני פוגשת בניהול עסק וקריירה תובענית, עבודה מול לקוחות וניהול תקציבים וניהול משפחה וילדים צעירים ובכלל כל מה שנקרה לידי לנתינה, סיוע ועזרה לזולת.
וכן, לא הכרתי מספיק בחוויה הרגשית שלי את הצד שנקרא 'שחררי', שיחרור מלהיות בשליטה, אפילו בשבריר של שנייה זה לא חלף במוחי! וחבל.
היתכן שאני לא זו שתחליט מה עושים בשבת? מה התזונה הנכונה והראויה למשפחתי? כמה זוגות נעלים נדרש לכל ילד? מה עלהם לעשות אחרי שחוזרים מבית הספר? ועוד מלא כאלה ...

והפעם בחרתי בחודש של חופשה משפחתית המלאה בהרפתקאות, לשחרר מעצמי כל קבלת החלטה או בקשה ולהעביר הכל לאיש שלי ולצידי, האחד שידע לענות על כל הבקשות והשאלות. והוא זה שיתמודד עם הכל וירגיש בכל הנדרש לשליטה על המצב.
בהתחלה הוא לא ידע איך לאכול את זה כי נושאים מסוג זה לא מדברים עליהם, אחר כך כל דבר ששאלו הוא הסתכל עליי- בשאלה שהעיניים מדברות-מה את מציעה? ואני באלגנטיות מכובדת פשוט מפנה את המבט לצד השני. ומציעה בלי מילים- קבל אתה החלטה!
בהתחלה זה היה נראה מוזר ואפילו מריח אחרת, אחר כך זה עבר לתלונות של הצאצאים אשר הבינו שמשהו מוזר מתרחש בצד של אימא ולכן ניערו אותי במשפטים חדשים בז’רגון הלקסיקון המשפחתי -"את יודעת שאת כמו אישה קטנה? את יודעת שאת לא מחליטה בכלום?״
ואני שתקתי. בחרתי בשתיקה. כי השתיקה יפה לה!
וגיליתי שבשתיקה הזו יש משהו כל כך יפה, כן אמא בחרה לשחרר כל אחריות מעצמה ולבחור להיות נוכחת ורק נוכחת ולהתבונן ברוח אחרת במשפחה שלה.
דרך אגב, זה הרגיש מאד מקל ומשחרר שאפילו קשה לתאר במילים ולציין את התחושה הזו, תחושה של שובע והס פנימי והיכרות עם צדדים נוספים בחיים שם בתוכי ששכחתי מקיומםאני אמנם כאן נמצאת אבל רק במצב של נוכחות!

אז זהו, נגמר. חוויתי חודש של מקום שאותו הגדירו בני הבית ״האישה הקטנה״ הבוחרת לא לקבל החלטות ולא להניע בדבר, פשוט לזרום עם הזרם אותו מציבים לה, ולא היא שמציבה. וכן זה היה נעים ונחמד!

חוזרים למציאות שלנו הרוויה במשימות, מטלות ואינסוף של עשייה.
עד כאן מהאשה הכמעט קטנה😉😜

תוצאת תמונה עבור אישה קטנה

יום ראשון, 17 ביוני 2018

ברכה למורה לחיים

הנה חלפה לה שנה נוספת, מלאה בצבעים וגוונים שונים והצאצאים שלנו מסיימים את השנה השלישית שלהם, בליווי שלך.
מה יש לספר אחרי 3 שנים של היכרות עם מחנכת, מורה, מנהיגה ואשת חזון שהצליחה ביד רמה ומיקצועית לנווט את הצעירים שלנו ולהפוך אותם לערכיים ובוגרים יותר.
דרך ארוכה ומאתגרת חלפה לה והפנים של כולנו לעתיד... 
מיטל, זה לא סוד שאנחנו רוצים אותך עוד. וכן את עוד תשמעי מאיתנו!
וזה גם לא סוד שעשית יותר מ 200 אחוז עם היקרים לנו מכל, הובלת לקידמה ויצירתיות, לדרך ארץ, ליחס של כבוד אחד לשניה, להיכרות עם מי שאתה, לנתינה וקבלת האחר ומה עוד יש להגיד למורה לחיים שהצליחה לחולל שינוי ולהגיע לאור של כל ילד ולהכיר רק בטוב.
תודה מיטל שזכינו לעמוד לצידך ולראות את הגוזלים שלנו ״כמעט תרנגולות״, וזכרי שהילדים מעריכים ואוהבים אותך! אפילו יותר מאיתנו:)
את בהחלט דמות משמעותית בחיים שלהם ושלנו.

סוד קטן שלנו ההורים, כי עד היום לא סיפרנו אז ככה: כולנו כאן מיושרים לבקשות שלך, וכשיוצאת הודעה בשמך, כמו תזכורת לנשק וסע- כמה הורים כאן כבר שיתפו שהם לא ישנים לילה קודם מהחשש לשכוח...
וגם כשמקבלים הודעה שהילד לא הגיע עם עפרונות מחודדים או ספר לקריאת בוקר או סתם המחברות לא בקו ישר בילקוט דעי שגם כאן כולנו עומדים בשלשות.

תודה רבה לך הכל! מאחלים לך את הטוב ביותר כי את הטובה ביותר! 
ומאחלים לעצמנו ולילדים להמשיך ולעמוד לצידך, וכן לפחות עוד שנה אחת.
באהבה  משפחת ג1

יום חמישי, 14 ביוני 2018

טל יקרה שלנו!



נולדת לפני כ 12 שנים במחלקת יולדות בלינסון, בלידה קצרה ביותר שאפשר לבקש, מהרגע שהגענו לחניון בבית היולדות ועד שבקעת מהביצה סך הכל ספרנו 37 דקות. זה היה קצר, מרגש וכן גם אנחנו הופתענו ולא הבנו מה מתרחש כאן...
ואת כולך בהדרך, בשיער מלא בצבע שחור וריסים ארוכים שאפילו הרופאים נדהמו מהיצירה, יצאת במבט של שאלה-  hello מי אתם? מה קורה כאן? מיד עטפנו אותך בים של אהבה ומהר מאד התרגלת למשפחה בהפרעה שלנו.

יקרה, היום הגעת לגיל המצוות ואנו ההורים גאים לעמוד לצידך ולחגוג את החגיגה שלך.. 
שבינינו טל את מדברת, מזמזמת, חופרת וקודחת עליה קרוב לשנתיים. וליתר דיוק מקדחה 3200 וואט לא עושה עבודה כמו שאת עשית, לקראת חגיגת בת המצווש...
אהובה שלנו זה הזמן שלך ובהחלט את ראויה לתואר של נסיכת בת המצווה.

טל , איך מתארים אותך במילים - את מצחיקה ואלופת העולם בפאנצ'ים ולעתים כל מה שצריך זו רק מילה אחת ממך בשביל להבין את האירוע. ותודה שבזכותך הרחבנו את אוצר המילים המשפחתי כמה מילים לדוגמה: אוק- קיצור של אוקי, בית חולים לאצבעות- שלמישהו כואב האצבע את לא מבינה למה אין בית חולים יעודי לאצבעות, חמדמד- שזה כמעט חמוד ועוד כל מיני.
את אחות נהדרת ואהובה, חברה נפלאה, ילדה קסומה ואנחנו מבטיחים להיות לצידך כל הזמן ובכל רגע נתון!

אבא יובל מדבר: טולי, למרות שאחותך זכתה בשם האמצעי של סבתא שלך, אמא שלי, דפנה
דעי שמי שבאמת דומה ומזכירה אותה בהתנהגות, בסגנון ואפילו בחיוך היא דווקא את, וזה מרגש אותי כל יום מחדש
אספר לך סוד- כל לילה כשאת כבר רדומה אני מגיע אלייך מסתכל על הקסם, שזו את, ונפעם כל יום מחדש. לא להאמין כמה אתן דומות. ואת בהחלט ראויה לשם- ניימנית אמיתית. דור שישי בארץ, ילדת אצולה של


טל, ביקשת שנעשה את זה קצר אחרת את מנדה אותנו מהמשפחה, כן, גם את זה כבר אמרת לנו...
יקרה שלנו-לכי בדרכך ואחרי הלב שלך, תאמיני בעצמך וביצירה שבך, תחלמי, תעזי וכמו שאומרים תעופי על החיים.  שתמשיכי להיות ממוקדת בחייך ויודעת מה את רוצה בדרכך, ים של הצלחה לקראת החטיבה, שתמשיכי לחייך ולהיות עצמאית ומלאה באתגרים.

שתהני לגלות את הסקרנות שבך כל פעם מחדש ובעיקר טל אל תשכחי להסתכל הכי רחוק שאפשר, את יודעת שלא נוותר לך ונצעד איתך הכי רחוק.
תהני ילדה שלי- כל יום, כמו היום הזה! תחייכי, חיוך תירס חם! והכי הכי חשוב שתהי לנו בריאה וחזקה.

 אוהבים אותך הכי בעולם!
תוצאת תמונה עבור גיל 12


יום שלישי, 17 באפריל 2018

זיכרון 2018

נכתב ביום הזיכרון, 2017.
מרגיש לי נכון להפיצו שנית רגע לפני יום הזיכרון, 2018.

השכונה הכי שקטה בעיר.


השבוע ביקרתי בבית העלמין הצבאי , הלכתי לפגוש אותך, בן דוד יקר! אתה יודע לא באמת לפגוש😜, יום הזיכרון כזה...
והשנה בחרתי לשתף אותך באופן כמעט אישי בחוויה האישית שלי, והפעם משם.

אתה יודע שכבר יותר משני עשורים אנחנו מגיעים לבקר אותך שם בשכונה, וכל שנה שקט אצלך יותר.
בשנים הראשונות זמן הנסיעה לשכונה היה סביר, והשנה ארוך מהרגיל. כמה מפתיע? 🤔
ולתומי שאלתי, האם זה בגלל אורחים נוספים המגיעים לבקר או שפשוט התווספו דירים חדשים לשכונה?
וכמה לא פלא לתשובה- התווספו דירים חדשים בשכונה אצלך.

וגם חייבת לשתף שהתרשמתי מצפיפות מגורים אצלכם בשכונה. בן דוד, מקווה בשבילך שבשנה הבאה תחשבו על שדרוג ארכיטקטוני😜,
דרך אגב, במידה וצריך המלצה על איש מקצוע ואפילו מומחה תסמס ...😜
רק לידיעה, היום כבר לא טרנדי הקטע של סגנון שתי וערב,  אנחנו לא במנהטן אתה יודע! זה רק אשקלון😁
ואם אתה כבר "שואל" אז אצלנו בשכונת חיים- כאן, התקדמנו לסגנונות של עיצוב מודרני, אקלקטי והרמוני ועוד מילים גבוהות כאלה. בקיצור יש מקום למעוף בשנה הבאה!

וכשפסעתי בין שבילי שתי וערב הכרתי את החברים בשכונה, צעירים שם אצלכם.... הגיל הממוצע הוא 22 . סחתיין עליך, צעיר לנצח אתה!
אבל שקטים אתם. אוי, כמה שקטים.

וגם בצפירת הדומייה, האורחים שבאו להרכין ראש בפניכם הצטופפו להתייחדות משותפת, בעיקר למה שמתחולל אצלם שם בפנים. ואולי להגיד גם תודה שבזכותכם אנחנו כאן.
לא באמת ידעתי מה חזק יותר, קול הצופר או הרעש אצלי, אבל ראיתי איך האורחים וגם אני בוחרים לחבק את השקט.
ודווקא מהמקום הכי סימבולי בו כולם עומדים  בקרבה ובצפיפות וכמעט אוחזים ידים, וכולם בשקט.
כולם מתבוננים בנוף אצלך מ״המרפסת״, מנסים לראות משהו מאחורי האבן הלבנה והקרה, רואים רק דבר אחד את הכאב, ופוגשים אותו בלבן של העינים.

והצפירה הזאת שחדרה לכל אזור אצלי בגוף, יצרה סערה גדולה בתוך השקט הזה.
ועדין כולנו בשקט מקשיבים ודומעים ומקווים שאולי בשנה הבאה....

נשאר לקוות ובשקט!

יום חמישי, 15 במרץ 2018

על האחת שבאמת העונג היה לי לנהל אותה.

לך יקרה מאד,

תודה. תודה על היכרות משותפת עם אדם המלא בטוב וניחן בסגולה אישית כאילו אצבע אלוהים נגעה בו. כן, ככה אני רואה אותך!

תודה. על כל מה שנתת ומה שידעת להעניק ללא תחום של גבולות והכל מלווה בקורטוב של חיוך מאושר, ועינים בורקות מסקרנות וללא כל מעצור של פחד מהלא נודע.  
יש בינינו פער של יותר מעשור וחצי של שנים ולא להאמין כמה אני למדתי ממך... קראתי גם את השורות הקטנות שאמרת, והצלחת להשאיר אותי כל פעם נפעמת מחדש מהאושר הפנימי שבך.

תודה. על מיקצועיות ומקצוענות של 201 אחוזים. כן, 100 אחוז זה מעט בשבילך.
ומהיום הראשון של הכרותנו עוד בראיון העבודה, היה קל לזהות את החדות, הבהירות, ההסתכלות הרוחבית, האינטליגנציה הרגשית, הטוב לב, השפע והמרחב האינסופי שאת נוכחת בו


תודה. תודה ותודה שנכנסת לי לחיים ועוד תודה שדרכך הצלחתי להכיר עוד צדדים בעצמי ולהסתכל בהם עם משקפיים ורודים יותר.

תודה. על הקשבה אינסופית שלך! היה לי העונג בנוכחותך וזאת בלשון המעטה...
אני מאחלת לך שתמיד תלכי אחרי הלב שלך, תקשיבי לראש ותאמיני שההילה שבך ושם למעלה מנווטים את דרכך נכון.
ותזכרי שכל הנוכחים הנמצאים לידך ובקרבתך זכו ויזכו בך ובענק. בחיי.
תשמרי על עצמך וזכרי אני תמיד כאן בשבילך!
באהבה ענקיתתת
דור