תיק קלאץ' של chanel או לואי ויטון? לנז׳רי ויקטוריה סיקרטס או דונה ויקטוריה?
או סתם פריט No name...
כולנו מוקפים במגוון של מותגים וברנדים אשר לפעמים מזכירים שם
של תרופה לאנטיביוטיקה או סתם קשת רחבה של שמות בצבעים מגוונים וללא אמירה.
ואת (אני) נמצאת עם אצבע מאשימה ומסתובבת סביב עצמך, מה כדאי/ עדיף
ובאיזה צבע? ולפעמים כאילו הסביבה מצפה ממך להצביע בציפורן משויפת למה מתאים או מה
בחרת?!
ואני מקבילה את הפלנטה שלנו לסוג של עיר שעשועים המחובר לעולם
של דיסני לנד ואת בוחרת לאיזה מתקן לעלות, לפעמים לגלגל הענק ולעתים לרכבת הרים
או אנקונדה ולפעמים סתם לקרוסלה, הבחירה נמצאת בידיך בלבד! ואת רשאית לבחור, לנסות
ולהתחדש תוך הקשבה לפעימות הלב או הפחד בכל מתקן . וכשסוף סוף בחרת ואת מאמינה
בבחירה שלך אז עיר השעשועים נעימה ומלאה ברגשות מאתגרים.
אירוני אבל דווקא בין מתקני השעשועים יש בך את היכולת והידע
לבחור מה מתאים ליכולת שלך ולהקשיב לרגשות האמתיים ולפעול בהתאם למרכז הנוחות שלך.
ומה קורה כשאת בוחרת לקחת את ההחלטות מחוץ לפארק השעשועים, איך
נעשות שם הבחירות שלך? אותנטיות? תואמות לרגשות שלך? נכונות למרחב שלך?
ואני שואלת את עצמי האם זה משחק החיים?!
ככה משחקים בפלנטה שלנו כאילו את במגרש של שעשועים.. ואת אפילו
לא יודעת מה אורכו של הזמן כאן, לעתים הוא נגמר עוד לפני שהספקת לספור עד שלוש...
ואיך תדעי!
ואני שואלת- הבחירות שלי נכונות? לנז׳רי בוויקטוריה סיקרט או
אצל דונה? ומנסה לחשוב על הבחירה כמו בפארק על רכבת ההרים אשר יש בהם את רגשות הפחד והאדרנלין ואז נפל אצלי האסימון –
אני בוחרת במשהו אחר שהוא הערכי שלי.
אז זהו הבנתי, אלו הבחירות שלי כי זהו הגלגל הנכון ומתאים לי
וזו גם הרכבת הרים שלי.
התואמות למה שאני רוצה להיות או לבחור.
אז זהו שבחרתי, בחרתי לטפח את הבית האמיתי שלי, הבית שנמצא
בתוכי. זו הבחירה שלי. וכל צבע הוא רק צבע במברשת. יש צבעים שונים שכל אחד עושה את
אותה מלאכה.
אז בואו נחפש את הרכבת הרים האמתית שלנו ונצבע אותה בצבע שנבחר
והעיקר שנרגיש בבית הפנימי שקרוב ללב הכי טוב שאפשר לבקש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה