מלחמת גוג
ומגוג...
אבל רגע
ברצינות, אנחנו עסוקות רוב הזמן בסוג של מלחמה פנימית על מגוון הנושאים בחיים שלנו,
לעשות פעילות ספורטיבית או לא? לרדת במשקל או נתחיל מחר? מספיק משקיעים ויוזמים עם
הילדים או לא? עושות יותר או פחות למען בן הזוג? כן קריירה,
לא קריירה וכמה קריירה?
ואני שואלת, למה רוב הזמן אנו עסוקות במלחמה עם עצמנו? מכל עניין ודבר נייצר איזשהו דיסוננס עצמי... בחרתי לקרוא לבלוג זה בשם "מלחמת גוג ומגוג" רק בגלל הצליל שנשמע טוב "גוג ומגוג",
סתם מסתדר לי טוב באוזן.
לא קריירה וכמה קריירה?
אני
מתלבטת ומתחבטת עם עצמי רבות האם פעם נצליח לחיות מספיק בשלום עם עצמנו?!
מתיי נפסיק לעמוד על שדר של חוסר איזון? מלחמה פנימית? אי סדר ובלגאן... האם זה מה שממלא אותנו להישאר עם כל הסימני שאלה?
מתיי נפסיק לעמוד על שדר של חוסר איזון? מלחמה פנימית? אי סדר ובלגאן... האם זה מה שממלא אותנו להישאר עם כל הסימני שאלה?
ותשובתי, כן! כנראה שזה חלק מובנה אצלנו, מוזר לציין אבל המלחמה הפנימית
יוצרת שלום אמיתי בגופנו. היא חלק בלתי נפרד מהפיזיולוגיה הנשית
שלנו ואנחנו לגמרי צורכות אותה, מבקשות אותה... ולא נעים להגיד אבל גם מתמלאות ממנה,
לפעמים לטובה ולפעמים פחות לטובה.
זה נשמע כקלישאה אבל אני ממש מרגישה שכשאני יוצרת לעצמי את המלחמה הפנימית, אני ממש מתמלאת ממנה.
כמו לדוגמה בימים אלו אני עסוקה בשאלה לחזור להתאמן או להישאר בפגרה הפרטית שלי מכל אימון ספורטיבי? הרי אני לא באמת אוהבת להזיע ולהכאיב לשרירי הגוף ולא מבינה גם את אלו שמכורים לזה, אבל במלחמה פנימית בין עצמי לעצמי- "את חייבת את זה לעצמך", "למען הבריאות" וכל הסיסמאות הגבוהות האלו ואז מרגישה באופן מודע לגמרי איך
הצפת המלחמה משתלטת עליי.
זה נשמע כקלישאה אבל אני ממש מרגישה שכשאני יוצרת לעצמי את המלחמה הפנימית, אני ממש מתמלאת ממנה.
כמו לדוגמה בימים אלו אני עסוקה בשאלה לחזור להתאמן או להישאר בפגרה הפרטית שלי מכל אימון ספורטיבי? הרי אני לא באמת אוהבת להזיע ולהכאיב לשרירי הגוף ולא מבינה גם את אלו שמכורים לזה, אבל במלחמה פנימית בין עצמי לעצמי- "את חייבת את זה לעצמך", "למען הבריאות" וכל הסיסמאות הגבוהות האלו ואז מרגישה באופן מודע לגמרי איך
הצפת המלחמה משתלטת עליי.
כן קריירה? לא קריירה? שאלות מוכרות כמעט לכל אחת... וכשאת
בתוך הקריירה את שואלת אולי יותר אולי פחות? וכשאת בלא את שואלת אולי בכן? והנה
שוב נוצרה לה מלחמה פנימית.
כן צהרון,
לא צהרון בחופש הגדול?
ולעזאזל זה לא נגמר...
ולעזאזל זה לא נגמר...
אז בחרתי
שכנראה מלחמות הם משהו שטבוע בנו וכנראה יוצרות אצלנו סוג של הנאה או אכזבה או
בעצם מה זה משנה, סוג של איזשהו רגש שמצליח לעורר אצלנו משהו, הרי אנחנו
חייבות התעוררות רגשית כל הזמן, זה עושה לנו את זה... ואם זה כבר טבוע בנו פיזיולוגית
אז כמה טוב, לוקחת ומחבקת!
וכן, השלמתי עם
זה- כן מלחמה, לא מלחמה, כן שלום, לא שלום. מה זה משנה כבר... לברוח מעצמי אני לא
יכולה אבל להישאר כאן ולגחך מהכל זה מה שנראה לי הכי טוב למעני ובשבילי.
אז להתמלאות והתרוקנות נשית, מה שתבחרו!
אז להתמלאות והתרוקנות נשית, מה שתבחרו!
והערה
אחרונה, הרי מאיפה הזמן לכתוב את הבלוג? גם ממלחמה פנימית לעשות יותר עם הילדים או
יותר עם עצמי? הזוי אבל זו המציאות!
ולשואלות אז מלחמת גוג ומגוג מויקיפדיה:
מלחמת
גוג ומגוג הוא מושג ביהדות המתאר מלחמה אשר צפויה להתרחש באחרית הימים, לפי מסורות שונות שמקורן בתנ"ך.
במלחמה זו, צפויה לקום קואליציה גדולה של רבות מאומות העולם, בראשות גוג מלך מגוג,
שתילחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה קשה ומסוכנת מאוד, אך בסופה יכניע האל באותות
ובמופתים את גוג ואת צבאו וכך יידעו כל העולם ויכירו במציאות האל. מקורות יהודיים
חלוקים בשאלה אם המלחמה תתקיים לפני או אחרי בוא המשיח, או אולי תתחיל לפני אך
תסתיים לאחר בואו. על פי המדרש
לאחר המלחמה לא יגלה עוד עם ישראל מארצו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה