עובדים למען או בשביל?

 

עובדים למען או בשביל?  

יום שבת בבוקר, הגדולה מהשלישייה שלי מבקשת ללכת לסרט עם חברות ואני נענית בחיוב ובערב יוצאת לבת מצווה ממעגל רחוק מידי ואני גם נענית בחיוב, יום שהסתכם בכמה מאות שקלים.
לא יאמן אבל סוף סוף הבנתי שאנחנו עובדים בשביל הילדים שלנו, אני מצהירה בזאת שעם כל התארים שהתאמצתי להגיע אליהם עד הלום אני עובדת במשרה מלאה פלוס, אצל השלישיה שלי, ולמי שטרם ירד לסוף דעתי אצל הילדים שלי.
כן, עבודה במשרה מלאה ולא להאמין בנוסף ללא שכר.  ויש הבדל בין למען הילדים שלי לבין בשביל הילדים שלי...כי למען ה- ... זה החלק שאין ויכוח עליו אנחנו כאן למלא את הצרכים הפיזיולוגיים, החומריים והרגשיים שלהם וכל מה שהמציאו חכמינו ושיטותיהם אדלר, פרויד, מאסלו ודומיו. והנושא שמבחינתי אין עליו קונצנזוס הוא: העבודה בשביל הילדים שלנו וכאן מתחיל הדיון שלי עם נקודת פתיחה בשביל ה...

האחת מהשלישייה שמתכננת את היום הולדת 11 בכיתה, אמנם החגיגה האמתית תהיה באמצע אוגוסט אבל אנחנו לקראת סוף שנה והחגיגות נערכות עכשיו, ואכן שלא נטעה הילדה עדיין בשנתון ה- 10.  בחרה  מבין קבוצת החוגגים להכין עוגת יום הולדת משותפת והצהירה בפניי שהיא זקוקה ל 150 ₪ לקישוטי העוגה, שאלתי האם מתכננת לצפות את העוגה בפודינג מזהב והיא במקומה דיווחה שהיא התאמצה ובחרה איור של עוגה מגוגל והיא חייבת את העוגה הזו, שכמובן תעשה במו ידיה, תיאור העוגה: עוגה מלאת סוכריות ושוקולדים צבעוניים מסודרים בקבוצות קבוצות ובמילים אחרות רעלת סוכר של עוגה.

מצד אחד כעובדת במשרה מלאה אצלה כמובן עשיתי כבקשתה, ורכשנו את כל הקישוטי סוכר שהתבקשתי, ומצד שני הרי אני ההורה המחנך, בעלת סמכות וגבולות וגם המנסה להוביל אותה לדעת לקבל החלטות, להקשיב לרחשי ליבה ולנווט למקום בעשייה נכונה ופרודוקטיבית, ואני שואלת האם זה המחיר, תרתי משמע? ואני גם עונה לעצמי-כן, לא יודעת, אולי.
ועוד דוגמה לתמהיל ההתרחשויות, יומיים קודם אחרי שסרקה את כל הקייטנות האפשריות הודיעה שבחרה מה היא מתכננת לעשות הקיץ, קייטנת גלישה, ואני מהצד השני שמחה שקיבלה החלטה רק פרט שולי נשמט ממני, עלות לחמישה ימים בקייטנה הזו שווה כעלות לכל קייטנה ממוצעת באורך של שלושה שבועות.
ועוד, אתמול אחרי שאיחרתי ב 4.5 דק' מאיסוף של חוג שואלת אותי אחת מהמעסיקות שלי כלומר האחת מהשלישייה , אמא למה תמיד את מאחרת? חם לי ואני צמאה ועומדת כאן כמו פסל ומחכה לך!
אז זהו, אחת מהבוסיות שלי לא מרוצה ממני ובטח תטיל גם סנקציות על הבונוסים שלי. ושלא נטעה לרגע כולנו נהפכנו לעבדים של עצמנו, של הקריירה שלנו, של תפקוד הבית שלנו ועכשיו גם מצהירה בזאת של הילדים שלנו. אמנם ללא תגמול ושכר מספק ואם ביקורת עצמית וחיצונית לא פשוטה ואפילו צמצום בבונוסים.  אבל ואבל גדול הם הילדים שלנו, צאצאנו, המראה האמתית שלנו ואם כל זה לפעמים בא לנו לאכול אותם מאושר כי הם כל כך דומים ומזכירים אותנו, רק הרבה יותר משודרגים.
אז נשאר לנו להתמלא מהם ורק בטוב!