מרחב.
המרחב שלנו בעל אינסוף אפשרויות ואנו מתמרנים את הכל
סביבו. כל בוקר נתעורר ונשאף לשיגרה הצפויה המוכרת לנו ורק שלא ישנו לנו אותה.
כשאני מתעוררת לבוקר בו אחד מהשלישייה עם 39.6 מעלות חום אני מבינה שהשגרה היומית
שלי הולכת להשתנות וכבר מתגעגעת למרחב היומי הבטוח, לשיגרה השוטפת.
מכירות את זה? ברור שכן.
אז אני גיליתי את האהבה הפרטית והקנאית שלי לשיגרה השוטפת ומקווה כל בוקר לפתוח את היום בדיוק כמו בוקר קודם ולסיים אותו בדיוק כמו ערב קודם. ובבקשה בלי הפתעות אני לא ערוכה להפתעות..... בטח לא בגילי!
אבל כמו שהחיים מביאים לנו יש ״שבירת שיגרה״ כמו שבירת שמירה, אין מה לעשות זה קיים, זה כאן וזה מלווה אותנו לא מעט בבלת״מים ובהערכות יומית מחודשת. למרות שגיליתי שכשהשגרה טובה אז הכל נראה ורוד יותר, חמים יותר, מחויך יותר עד שבא לי לחבק אותו. כן, זה המרחב הרחב והבטוח שאנחנו מוכנות לקחת אותו איתנו עד יומנו האחרון.
אבל שאלת השאלות מה קורה לנו כשהמרחב הבטוח מתערער לא סתם בחום הילד או כשצריך לייצר מרחב חדש או אפילו להכניס סדר חדש במרחב? רק לכתוב את זה אני מרגישה פריחה בגוף.
עד כאן! רק אל תקחו ממני את המרחב הקיים, שינוי אחד ואני מרוסקת. וזה מזכיר לי בדיוק את המקום של הפחד משינויים, כולנו מפוחדות משינויים ורוצות רק את המרחב הקיים והבטוח אותו אנו מכירות ולכן נבחר להשאר עם אותם עניינים ומצבים שנים ארוכות גם אם אנו חשות שזה הדבר הטוב עבורנו ולמרות שהלב מאותת אחרת.
מכירות את זה שאת נשארת באותו מקום ובאותו מצב כי השכל אומר שזה מה שנכון אבל הלב מרגיש אחרת?
כן, זה בדיוק הפחד משינויים. מה לעשות, לא רוצות שינויים! רוצות את המרחב הבטוח. לא רוצות את הפחד מהלא נודע, מעדיפות את הפחד הקיים, המוכר והבטוח.
אבללללל זה קורה לעיתים ואפילו לעיתים קרובות המרחב דורש או מביא איתו שינוי ואצלי השינוי הזה או איך שקוראים לו... גרם לי חוסר שינה של לא מעט ימים ובעיקר מהפחד, מהלא נודע ובכלל מהחוסר שליטה הצפוי.
חשש גדול שהנה המרחב הבטוח הולך להשתנות, ואולי ״השמיים יפלו״ ואולי ״תפתח הארץ את פיה״ ואולי הכל יהפוך לכאוס ולתוהו ובוהו...
והלב והשכל מתמודדים עם דיסוננס קשה. הלב אומר: איזה פחד איך תעשי את זה? האם זה ישנה את כל מה שאת יודעת? מה עם תקרסי פיזית ורגשית? אבל אז מגיע הרציונל מעונב ובטוח ואומר: את צריכה את זה! זה נכון לך! את תעברי את זה כמו גדולה! ואני שם כמו איזה שלד עומדת ואומרת מה לעשות לעזעזל?!
ואז כשאני אוספת את עצמי ומבינה שהנה המרחב עומד להשתנות ואנחנו בפתיחת מרחב חדש... ואופס לא יאמן, השמיים לא נפלו, השמש זורחת והכל נשאר בכנו... למרות שהמרחב השתנה ואני איתנה מולו והימים חולפים... ופתאום אני מבינה, כן המרחב הבטוח שהכרתי השתנה ועבר למרחב בטוח אחר, כן מכל הדאגות עברתי למרחב בטוח אחר.
ועכשיו שלא נטעה לרגע עברתי תהליך של פחד וחשש גדול מהמרחב החדש אבל הזמן שחלף נתן לי להבין שהמרחב החדש הוא בטוח יותר ואפילו נכון יותר מקודמו שהצליח ליצור אצלי פיזית בגוף מרחב נשימה טוב יותר, קודם היה לי קושי בלנשום מהמרחב הידוע וכעת אני מצליחה לנשום כל כך טוב שאפילו מרגישה את מערכת קנה הנשימה, אמיתי לגמרי!
מכירות את זה? ברור שכן.
אז אני גיליתי את האהבה הפרטית והקנאית שלי לשיגרה השוטפת ומקווה כל בוקר לפתוח את היום בדיוק כמו בוקר קודם ולסיים אותו בדיוק כמו ערב קודם. ובבקשה בלי הפתעות אני לא ערוכה להפתעות..... בטח לא בגילי!
אבל כמו שהחיים מביאים לנו יש ״שבירת שיגרה״ כמו שבירת שמירה, אין מה לעשות זה קיים, זה כאן וזה מלווה אותנו לא מעט בבלת״מים ובהערכות יומית מחודשת. למרות שגיליתי שכשהשגרה טובה אז הכל נראה ורוד יותר, חמים יותר, מחויך יותר עד שבא לי לחבק אותו. כן, זה המרחב הרחב והבטוח שאנחנו מוכנות לקחת אותו איתנו עד יומנו האחרון.
אבל שאלת השאלות מה קורה לנו כשהמרחב הבטוח מתערער לא סתם בחום הילד או כשצריך לייצר מרחב חדש או אפילו להכניס סדר חדש במרחב? רק לכתוב את זה אני מרגישה פריחה בגוף.
עד כאן! רק אל תקחו ממני את המרחב הקיים, שינוי אחד ואני מרוסקת. וזה מזכיר לי בדיוק את המקום של הפחד משינויים, כולנו מפוחדות משינויים ורוצות רק את המרחב הקיים והבטוח אותו אנו מכירות ולכן נבחר להשאר עם אותם עניינים ומצבים שנים ארוכות גם אם אנו חשות שזה הדבר הטוב עבורנו ולמרות שהלב מאותת אחרת.
מכירות את זה שאת נשארת באותו מקום ובאותו מצב כי השכל אומר שזה מה שנכון אבל הלב מרגיש אחרת?
כן, זה בדיוק הפחד משינויים. מה לעשות, לא רוצות שינויים! רוצות את המרחב הבטוח. לא רוצות את הפחד מהלא נודע, מעדיפות את הפחד הקיים, המוכר והבטוח.
אבללללל זה קורה לעיתים ואפילו לעיתים קרובות המרחב דורש או מביא איתו שינוי ואצלי השינוי הזה או איך שקוראים לו... גרם לי חוסר שינה של לא מעט ימים ובעיקר מהפחד, מהלא נודע ובכלל מהחוסר שליטה הצפוי.
חשש גדול שהנה המרחב הבטוח הולך להשתנות, ואולי ״השמיים יפלו״ ואולי ״תפתח הארץ את פיה״ ואולי הכל יהפוך לכאוס ולתוהו ובוהו...
והלב והשכל מתמודדים עם דיסוננס קשה. הלב אומר: איזה פחד איך תעשי את זה? האם זה ישנה את כל מה שאת יודעת? מה עם תקרסי פיזית ורגשית? אבל אז מגיע הרציונל מעונב ובטוח ואומר: את צריכה את זה! זה נכון לך! את תעברי את זה כמו גדולה! ואני שם כמו איזה שלד עומדת ואומרת מה לעשות לעזעזל?!
ואז כשאני אוספת את עצמי ומבינה שהנה המרחב עומד להשתנות ואנחנו בפתיחת מרחב חדש... ואופס לא יאמן, השמיים לא נפלו, השמש זורחת והכל נשאר בכנו... למרות שהמרחב השתנה ואני איתנה מולו והימים חולפים... ופתאום אני מבינה, כן המרחב הבטוח שהכרתי השתנה ועבר למרחב בטוח אחר, כן מכל הדאגות עברתי למרחב בטוח אחר.
ועכשיו שלא נטעה לרגע עברתי תהליך של פחד וחשש גדול מהמרחב החדש אבל הזמן שחלף נתן לי להבין שהמרחב החדש הוא בטוח יותר ואפילו נכון יותר מקודמו שהצליח ליצור אצלי פיזית בגוף מרחב נשימה טוב יותר, קודם היה לי קושי בלנשום מהמרחב הידוע וכעת אני מצליחה לנשום כל כך טוב שאפילו מרגישה את מערכת קנה הנשימה, אמיתי לגמרי!
וזה היה הסיפור שלי במרחב החדש. המרחב
שחששתי מבואו ופחדתי לוותר על המרחב הבטוח הקיים וגיליתי איך מרחב רחב וחדש מכניס
ביטחון אחר ועולמות בטוחים חדשים.
אני בחרתי שבמרחב הבא שיבחר לזוז למקום בטוח אחר (כמו תזוזה של הלוחות הטקטוניים כאשר זזים יוצרים בקע גאוגרפי עד יצירת רעידת אדמה ואפילו צונאמי. אז אם זה קורה במרחב כדור הארץ אז בטח שאני אחווה את הצונאמי הפרטי שלי) אני אזכור את התהליך הזה ואקבל את המרחב החדש הבטוח בפחות פחד וביותר נשימה. לנטרל את הפחד לגמרי זה לא יקרה.
אז תודה לך מרחב רחב בטוח וחדש אני כאן מאמצת אותך ויודעת שהשמים לא נופלים גם בשינויים ולהפך מכניסים כל כך הרבה מרחב מואר שיוצר כל כך הרבה שקט. ברוכים הבאים מרחב חדש!!!!!
אני בחרתי שבמרחב הבא שיבחר לזוז למקום בטוח אחר (כמו תזוזה של הלוחות הטקטוניים כאשר זזים יוצרים בקע גאוגרפי עד יצירת רעידת אדמה ואפילו צונאמי. אז אם זה קורה במרחב כדור הארץ אז בטח שאני אחווה את הצונאמי הפרטי שלי) אני אזכור את התהליך הזה ואקבל את המרחב החדש הבטוח בפחות פחד וביותר נשימה. לנטרל את הפחד לגמרי זה לא יקרה.
אז תודה לך מרחב רחב בטוח וחדש אני כאן מאמצת אותך ויודעת שהשמים לא נופלים גם בשינויים ולהפך מכניסים כל כך הרבה מרחב מואר שיוצר כל כך הרבה שקט. ברוכים הבאים מרחב חדש!!!!!
ולשואלות, הפוסט נכתב מתהליך מעניין
שעברתי בקריירה המיקצועית שלי בשנה האחרונה שעברתי ממרחב בטוח למרחב בטוח אחר עם
הרבה פחדים ותסכולים. ושלא תטעו בבקשה לרגע, עדין חוששת משינויים וממרחבים חדשים
ולא שיגרתיים אבל אין לי ספק שהם יגיעו שוב בתנועת החיים. אז נרים כוסית לחיים🍷
נשלח מה-iPhone שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה