הדיוק

הדיוק

הארה- היכולות שלי לא השתנו בעשורים האחרונים לצמיחתי הם רק מצאו דרך להשתבח וגם קצת שוכללו ונהפכו למדויקים יותר.

הדיוק הוא החוט המקשר בין השנים שחלפו, הפעם ועכשיו. הדיוק יצר מעין קו וירטואלי מחבר ועמוק אשר מצליח וגם בצורתו התלת ממדית לחדד את התכונות שלנו ולדייק אותם יותר.

התכונות המדוברות של טוב לב, עזרה לזולת, הכלה, סבלנות, נתינה, אכפתיות, חשיבה ויצירה נמצאים תמיד על "המדף" של המוצרים האנושים, סתם השוואה שיווקית נכונה לי יותר לפרט על ההסבר. ואפילו נוח לי יותר למקם את תכונות האופי כסדרה של פרייבט לבל למבינים בלבד, האנלוגיה הזו מוצאת חן בעיניJ

בהחלט ראוי להעניק להן את התואר היוקרתי של תכונות מלוטשות ומעובדות היטב, אמנם עדיין יש מה לעבוד על דיוק בניקיון היהלום המשובח הזה אבל בהחלט זה השינוי האמתי והמהותי שחל בחייו של האדם, דיוק וליטוש תכונות האופי. וככל שאני מדייקת יותר אני מתקרבת לאיזשהו ניצוץ פנימי שגורם לי לשקט פנימי מובהק יותר, בחיי שזו הנוסחה לשקט הפנימי!

כמובן, שבחרתי גם לקחת כמה תכונות מפרופיל האופי המוצרי ולחקור אותן לעומק על שולחן הניתוחים ועד פירוק לגורמים שאפילו איינשטן וניוטון היו גאים במצב.

הנתינה אשר מוגדרת כאחת ממשפחת התכונות, פתחה אצלי צוהר של מקום רחב, מלא ומרגש שגורם לכל האיברים הפנימיים אצלי להתרחב.

אנחנו כאן בזכות ולא בחסד ולכן חיבים לתת לעצמנו ולסביבה את כל הזדמנויות הזכות האפשריות שיצליחו לתגבר את הדיוק למרחבים אחרים.

הנתינה, מהשורש נ. ת. נ היא דו צדדית וכשאתה נותן אתה מרגיש את הקבלה בעת הנתינה, מעין לב שמתמלא בנקודות אור ומכסה על הנקודות חושך. זה בהחלט הדיוק שהיום קל לדבר או לכתוב עליו, לפני עשור ויותר לא הייתי מצליחה לתאר את זה במילים ובטח לא להרחיב בפרוטרוט.

הרבה מהדקויות עברו משברים אנושים סוג של צונאמי ונתנו תחושה בעתות מסוימים שלא נעשה כל דרך וכנראה שאת רצה מרתון באותה נקודה אבל הזמן היקר מרפא ומצליח לפתוח מסכים חדשים ולהמחיש כל פעם מחדש שגם שאת דורכת במקום זה רק מאפשר חלון הזדמנות להסתכל שאת באמת זזה, ומדייקת.

אז אמנם הזמן עובר מלכת ואני רק מאמצת אותו לבגרות ומשאירה מאחור את החבילות הישנות המכילות חוויות, רגשות, משברים והצלחות.

וממשיכה לדייק יותר ולראות את החלקים הטובים והפחות טובים ב dna שזכיתי וקיבלתי.

ובעיקר לראות את הבוסריות בתהליך של הדור הבא שלך, שמלא במזוודת תכונות ומתפתל עם הדיוק! האם התפקיד שלי לקצר להם את הדרך? להגן עלהם מצמתים משובשים? או פשוט להניח ולאפשר להם להכיר את הדיוק בדרך ובאופן בו הם יבחרו?!

הכי נכון לי לחכות עוד קצת ולהבין בצורה מדויקת את התשובות לשאלות.

בינתיים חשוב שנשמור על המשפחה שלנו כי כנראה זה הדבר היחידי שדרכו אנו מצליחים לדייק נכון יותר, דווקא מהם אנו מוצאים שם מעין סלט של רגשות אותנטיים ואמיצים שהכי אפשר לבקש.

המשפחה שלנו, הילדים שלנו הם המראה של הדיוק שלנו! מראה המאפשרת לנו להסתכל על עצמנו ולבחון מקרוב יותר לאן אנחנו רוצים לנתב את הדיוק.

אז בינתיים שנמשיך לדייק ולהסתכל הכי בדיוק שאפשר. ואם לא נצליח היום אז בטוח שיש את מחר.

שנצליח!

44 עובדות על אמא לכבוד יום ההולדת. מאת: ליה אלדר

44 עובדות על אמא; מאת: ליה אלדר

1. קוראים לאמא דור

2. היא הולכת לאלונה המניקוריסטית פעם בשלושה שבועות

3. חולה על שמלות

4. היא כבר ממש מוכנה לתיק של שנאל 

5. היא סתם קמצנית

6. היא לא קמצנית היא חסכנית

7. היא חושבת שהיא מצחיקה

8. גם בעלה חושב שהוא מצחיק

9. יש לה שלושה ילדים

10. אפשר להגיד שהבת הבכורה היא המוצלחת😜

11. ההורים שלי הם הוכחה לזה שלזוג מכוערים יכול להיות בת מושלמת😜

12. הבת המושלמת זאת אני - טל

13. ת׳אמת היא לא מושלמת

14. יצא לאמא ואבא שלושה ילדים פגומים

15. אמא אוהבת לקחת את אבא לסרטים

16. אבא שונא ללכת לסרטים אבל מעדיף לא להגיד לאמא

17. אמא ואבא הולכים לסרטים לאחרונה כל יום

18. הסיפור של ליה הוא כמו סינדלרה

19. הורים מכשפים שמבקשים מהילדה לעבוד ולקלח את אסף כל ערב

20. אסף לא רוצה להתקלח

21. ליה ואסף הולכים מכות כל יום

22. לפעמים גם טל מתערבת 

23. אמא ואבא אומרים להסתדר לבד

24. טוב יצא לי החיים על פי משפחת אלדר ולא עובדות על אמא... אז בואו נמשיך...

25. אמא אוהבת לשרת את הילדים שלה

26. אבא אוהב את האוטו שלו יותר מאשתו

27. אמא לא אוהבת קניונים

28. אמא לא אוהבת בשמים

29. בקיצור אמא לא אוהבת כל דבר שהופך אותה לאישה מדי

30. תמיד הבית בקו ישר

31. הבית היה בקו ישר עד שקיילי הגיעה

32. אמא מאוהבת בקיילי

33. אמא לא מודה שהיא מאוהבת בקיילי אבל היא מאוהבת בקיילי!

34. אנחנו כמעט בסוף על תדאגו...

35. אמא חושבת שהיא בת 18

36. אמא בת 44

37. אופס זה היה סוד?

38. אמא עדיין מצטנעת בפני הסביבה, זה משהו שרק המשפחה תבין.

39. סליחה אבא 

40. רק עוד ארבע נשאר

41. תזכירו לי מתי אתם טסים שוב?

42. כדי שאני אתכונן לסיוט שיתחיל עם הגעגוע 

43. בקיצור אמא...

44. מזל טוב❤️❤️❤️❤️❤️

 

 

נשלח מה-iPhone שלי

זיכרון

השכונה הכי שקטה בעיר.

השבוע ביקרתי בבית העלמין הצבאי באשקלון, הלכתי לפגוש אותך- איציק, בן דוד יקר! אתה יודע לא באמת לפגוש?!?!  אך השנה בחרתי לשתף אותך בחוויה שלי.

אתה יודע שכבר שני עשורים וחצי אנחנו מגיעים לבקר אותך שם ואתה כל שנה שותק ושותק מחדש.

בשנים הראשונות הנסיעה אליך לשכונה ארכה חצי שעה והשנה כמה מפתיע, נסענו ללא הפסקה כשעה וחצי... ואני שאלתי לתומי האם זה בגלל שרבים מגיעים לבקר אותך ואת חבריך לשכונה או שפשוט התווספו דירים חדשים? 

ולצערי התשובה, דירים חדשים בשכונה!

וגם חייבת לשתף שהשנה התרשמתי מעומס וצפיפות מגורים אצלך בשכונה, ומקווה בשבילך בן דוד שבשנה הבאה תחשבו אצלכם על שדרוג תכנוני ארכיטקטוני. דרך אגב, אם צריך המלצה על איש מקצוע ואפילו מומחה תסמס ...😜

בקיצור, סיכמנו....תתקדמו שם עם התכנון העיצובי בשכונה. רק לידיעתך, היום כבר לא טרנדי עיצוב שתי וערב,  אנחנו לא במנהטן אתה יודע, זה רק אשקלון! 

ואצלנו בשכונת החיים התקדמנו מאז לעיצוב מודרני ואקלקטי בצבעוניות הרמונית. בקיצור נקודה למחשבה בשאיפה למעוף בשנה הבאה! 

אבל אצלכם בשכונה חתיכת שקט אמיתי.

הפעם כשפסעתי בין שבילי רשת השתי וערב הכרתי את החברים שלך בשכונה, צעירים שם אצלכם.... הגיל הממוצע הוא 22 והמקסימלי 26. סחתיין עליך דוד, צעיר לנצח ותמיד תמיד בחברת צעירים.

אבל שקטים אתם. שקטים.

בצפירת דומייה, המבקרים הצטופפו להתייחדות משותפת, רגעים של שקט והקשבה לשקט.

לא באמת יודעים למה להקשיב לרעש הקול צופר או לרעש המתחולל בתוכנו. להערכתי הרוב בחרו לחבק את השקט.

 זה יום כזה בו מקבץ עצום של חיים המבקשים לחיות בשקט מגיעים למענכם, להרכין ראש ולהגיד תודה. תודה על כך שבזכותכם אנחנו כאן, חיים. והכל בשקט.

ודווקא מהמקום הזה, הכי סימבולי בו כולם עומדים  בצפיפות, ללא תלונה כלפי האחר, וכל כך צמודים שכמעט אוחזים ידיים זה לזה ובידיעה שכולנו כאן בשבילך, בשבילכם. והכל בשקט.

ואנחנו עומדים בצמידות לקבר שלך מתבוננים בנוף אצלך מהמרפסת, כאילו מצליחים לראות משהו מאחורי האבן הקרה הזו ובעצם כשמעמיקים בהתבוננות רואים רק דבר אחד את הכאב ופוגשים אותו בעינים.

כשממשיכים להציץ מהנוף אצלך...דרך אגב,זה סגנון כזה חדש מהשנים האחרונות בו כולנו סקרנים לדעת מה קורה ״בבית של האח הגדול״ בעצם  רוצים לדעת עם מי אתה מבלה שם ורוב הזמן,

ואין ממש מסקנות של ממש. אבל מתבוננים בשקט.

והצפירה הזאת שחדרה לכל פיסה בגוף, לרגע  מזכירה את הסערה הגדולה בתוך השקט הזה.

ועדין כולנו בשקט מקשיבים ודומעים ומקווים שאולי בשנה הבאה נבקש לזכור אחרת או נאמץ עמידות אחרת.

נשאר לקוות ובשקט!

זכיתי

פשוט זכיתי.
זכיתי להגיע למקום הזה בו אני בבחירה. זכיתי להיות במקום בו יודעת להסתכל בפנים בתוכי ואפילו לפענח ולעשות דיאליזה של ממש ולהצליח לדייק באבחנה, זכיתי.
זכיתי לראות את האור בזכייה כי רוב הזמן אנחנו רואים את העלטה.
זכיתי שלידי ולצידי נוכח ונמצא האמת, האמת של חיי. האחד שמלווה אותי בדרכו ובאמת שלו. ודרכו יצרנו 3 אמיתות שכל אחד נמצא במסלול שלו וכמה אמת יש בכל אחד מהם אשר רואה את המסלול בצבע לבן ולפעמים אפילו מוסיף נקודות בצבע זהב. זכיתי שיש בי את הכוח לשמר ולעטוף את האמת של השלוש אמיתות ולדאוג שהמסלול ישאר תמיד באותה צבעוניות. וגם אם לעתים יבחרו לסטות מהמסלול זכיתי להוביל אותם בחזרה.
זכיתי להשאר בתום שלי ורק מבחירה! בוחרת לראות בעינים של כולם רק את הטוב. הטוב שבאור והטוב שבחושך ודרך האישונים שלי כולם טובים. נשמע תמים?  זכיתי לבחור בזווית ראיה אחרת. זכיתי.
זכיתי בכך שרכשתי וטיפחתי במיומנויות בהם לא מכילה נדלן ריגשי מיותר.  והכוונה היא לא לסחוב בתוכי רגשות מיותרים. זכיתי!
זכיתי בלקבל החלטה של ממש ולבחור בנשימה ובאיפוק. הם אלו שכל השנים בחרתי למקם אותם בראש הפירמידה ורק בזכות היותם נ.ש.מ ו- א.פ.ק זכו במקום הגבוה שיש.
גם אני זכיתי לקבל את ההחלטה וכבר נושמת ומתאפקת, ארבעה ימים. זכיתי לספור את הימים!
זכיתי בשנה הזו לבחור בפרחים ולהצליח להנות מהמיקום שלהם במרכז השולחן, אפילו רכשתי כמה. זכיתי.
ומבקשת לזכות בעתיד בדרישה לשלום... לבחור רק בשלום. מקווה להגיד שזכיתי...

זכיתי 

השקופה המאירה

השקופה המאירה

בימים אלו יצא הגיליון השני של לידי גלובס המוקדש כולו לכתיבה- למילה.
לא יאמן כמה יש בתוך המילה שבאמת מצליחה לרגש אותי באופן אישי.. כמה פשוט שאותיות מצליחות ללבלב בתוכי משהו כאילו שהכלנית צומחת כל השנה שם בפנים בתוכי. גם אצלי אני בוחרת במודע ולא במודע להשתמש במילים להוציא ולהקיא את כל מה שיש אצלי בפנים כמו בליל של עדשים וקטניות שמתערבבות ומתנגשות אחת בשניה, לפעמים ההתנגשות כואבת ולפעמים סתם עוברת לידי, גם ככה איש לא רואה אותו.
כן אלו המילים בשבילי מעין בליל של תערובת באשר היא.
ועכשיו כשבחרתי להקיא את זה החוצה אז קראתי לה בשם של השקופה המאירה. השקופה זו אני והמאירה זו גם אני כי השקופה חייבת להאיר לכל בןני ביתה את הדרך. אם לא תאיר, דרכם תהיה חשוכה ויכול להיות שאז אני אהיה השקופה וגם המתוסכלת.
אז בחרתי בלהיות השקופה המאירה.
הבוקר התעוררתי בתחושה של נגמר לי... מכירות את זה?
פשוט נגמר לי. נגמר לי הדלק במנוע ואפילו רחוק יותר... לא מתחשק לי לתדלק. לא רוצה למלא גם אויר בגלגלים. רוצה לחזור למיטה לכסות את עצמי וכולי ושטיפת אור לא תכנס לשם, ורק להרגיש את הנגמר לי.
והאמת זה לא רק מבוקר זה.זה מלווה אותי כבר תקופה. אז בשבוע קודם יצאתי להפסקה וברחתי לקצת יותר מ 24 שעות. היה כייף ואפילו ראיתי נקודת אור של אופטימיות אבל עוד בדרך חזרה ראיתי איך הנקודה הזו הפכה לנקודות קטנות ואז קטנות יותר עד שנעלמו.
והבוקר כשיצא לי לקשקש עם חברה ודווקא בנושא הזה היא הסבירה לי כמה ההפסקה היא סוג של אשליה. אשליה שכאילו את באמת בניתוק אבל קרובה מתמיד. אז זו הפסקה זו... כנראה לא! זו רק הפסקה מדומה.
והאמת אפילו מלחיצה יותר כי גורמת לשקט  בתוכי לחיות בתוך בערה.
אז כל זה שלי הבוקר. מעין חוויה כזו של שקופה. שקופה זו מילה נהדרת להרגיש באמת את החוויה בה לא רואים אותי, אני פשוט כאן אבל בלתי נראית.
והיום רק התחיל ויש לי להתכונן למחר בבחינה בשברים, להכין עבודת שורשים וגם סימניה לספר ולא אני כבר לא בכיתה ב או ה או ז.
כל זה מחכה לשקופה היום אחר צהרים אז מאיפה יש לי את היכולת לצבור את הכוחות ולצאת למלחמה שלי כי בכלל עוד לא התחלתי לספר על מה מחכה אצלי בעבודה בשעות האלו...
אז זו משמעות המילה שמצליחה ליצור אצלי כל כך הרבה רגשות אפילו לעיתים רק מלראות את כוח המילה ומה היא מצליחה לייצר בורסיות שלה זה גורם לי לאושר של ממש.
זהו אמשיך את היום שלי עם מילה או בלי מילה כרגע זה מה יש......