ערות, התחזקות והתקרבות למעמקי הלב

ערות, התחזקות והתקרבות למעמקי הלב.  את הכל אני מרגישה כמו בתוך מערבל של רגשות, הכל שם צף, מתערבב ומאפשר ללב לפעום ובעיקר לחזור למקומו הטבעי.

תקופה ארוכה ואולי רצף של שנים חשתי כמו אחת שצפה על רפסודה בתוך ים סוער, בעוצמה של גלים גבוהים אשר לעתים למטה, נמוך אך הרוב גבוה למעלה. והסערה בעוצמה הזו הציפה בי רגשות של חוסר קבלה, חוסר הערכה ובעיקר חוסר שקט לעצמי, אך מה שיותר מפתיע היא שהרפסודה שטה רק בשעות הלילה ולא היום, כלומר עינים שרואות בעיקר חושך, אפלה.

וכשזכיתי והתקרבתי ללב מצאתי בו את האמת, האמת האמיתית ומכאן הסכמתי להמשיך לצוף אבל רק בשובר גלים ובאור יום, ומכאן הבנתי שיצאתי מהחושך לאור, זכיתי! 

היציאה הזו הייתה בהירה וחדה ובעיקר עם הבנה שאפשר לקבל להסכים לעבור לאור.

אז הסכמתי להיות באור, לראות את הצבע הלבן שבאור ולהבין שהחושך יגיע בשעות הערב ושם אדע לצפות, לקבל ולהסכים גם לראות את נקודות האור שמביא לנו הירח בלילה.

המעבר הזה מהחושך לאור, לא רק שהחזיר את הלב למקומו הטבעי אלא יותר מכך גרם לו לחייך, לאהוב ולשמוח. זו תחושה של חיבור כאילו גיליתי את הניצוץ שנמצא שם בתוכי. ניצוץ כזה שפשוט מחייך ואוהב את החיים.

וגם לא שוכחת שהלב יכול לחזור למחוזות האפלים והשחורים, אז מה- שיחזור, לא מפחדת.
ההרגשה כל כך עילאית שאני אפילו מופתעת להרגיש אותה, סוג של אור אמיתי כאילו החנוכייה דלקה במלואה בנר הראשון.

הניצוץ הזה כמו הבזק חשמלי, זה שהרכבת מתחילה לנוע על המסילה ופולטת ניצוצות של אש חשמלי. כזו התחושה, הרגשה טובה ונעימה.

החלטתי ליהנות ממנה ולא לחשוב לרגע על תקופות המיצרים שיגיעו אחריה, פשוט ליהנות ולתת לזה לזרום בכל איבר בגופי, לחוות חוויה של חיבור הלב למקומו ולהכיר באור, אור לבן ורחב.

אז שחוויתי את האור הלבן, גיליתי תובנות רבות ומדויקות שהצליחו לבנות אצלי בית רוחני מדויק וגם לגלות תשובות לשאלות שלא ידעתי לתת להם מענה. בתוך החוויה העילאית הזו בחרתי להפסיק כל פעילות אחרת ולתת מענה כל יום למשהו מהחיים שלי, אז ארגנתי לעצמי אפילו חופשת מחלה של כמה ימים, כך רצה הטבע שפשוט כמה ימים של מחלה בבית וזאת כנראה התארגנות רק בשביל לחשוב ולמצוא תשובות והבנות לשאלות בחיים הטובים שלי, וכן זכיתי ומצאתי הבנות.

אז כשבועיים אני כחלק מהאור הזה, מבינה ומכירה אי הבנות בעצמי ובעיקר נותנת מענה רגשי לכל אחת מהאי הבנות כי רק המענה הרגשי יצליח להניע אותי לבחור באור למרות שהכי קל לא להתנגד לכוח המשיכה ולרדת למטה, לכיוון החושך.

אבל אני בחרתי באור, בחיים!