פה ושם

פה ושם. הלוואי ויכולתי לשלוט יותר בגבורה על מאורת החיים שלי... 

הלוואי ויכולתי להיות האחת שיודעת לשים גבולות מדויקים יותר לסביבה ובכלל וגם יודעת לארגן את סלט הרגשות שלי עם פחות תיבול,

הלוואי שהיתי אמא טובה יותר אשר מפעילה פחות שיקול ריגשי כשהילדה מבקשת עוד ועוד ומבינה שהיא בסך הכל ילדה הזקוקה להכוונה וגבולות..

 

הלוואי שהיתי נעימה ורכה יותר לאיש שלי, וגם מכילה ומקשיבה יותר ומקבלת בשלום והסכמה את כל החוסר שיוויון בינינו - אין מה לעשות זו עובדה שאנו עושות את הרוב בבית ואם נרצה ממש לדייק במילים אז את הכל בבית,

הלוואי שהיתי מבינה שהמילה פמיניסטית היא רק מילה גבוהה כי אני לא באמת מכירה את האחת שהיא אשכרה 100 אחוז פמיניסטית הרי אנחנו כמעט קרובות אבל לא נוגעות, בקיצור הלוואי שלא היינו רוצות שיוויון וכך לא הינו מבקשות הקלות בביצועים.

והלוואי שהיה לי את הכוח והאנרגיה לצאת בהפגנה או לפתוח בעצומה במטרה להניע את קהל היעד להאמין באמונה שלמה שיש להחזיר את יום האם ובטח ובטח לוותר על יום המשפחה,

הלוואי שהיה לי יותר הכוח להקשיב לכל הדיבורים מסביב, בקיצור הלוואי שהיתי קשובה כולי לכל מה שמדברים,

והלוואי שהיתי יותר למען האיש שלי ואם אפשר אז כמו בהתחלה שלנו ולא כשהוא מנסה לספר לי מה היה אצלו במשרד אז אני מרחפת למקומות כמו מתי אספיק להכניס את הכביסה הלבנה שמחכה שם,

 הלוואי שהיתי פחות כל יכול! כזו שמצליחה באותו הזמן- לשים מכונה, להכין ארוחת ערב ועל הדרך גם צהרים למחר, לפתור תרגילי לוח הכפל עם הצעיר, להזכיר לשנייה שהיא צריכה לצאת לחוג ובטח להסיע אותה, לאסוף את האחרת ובמקביל להשלים כמה חסרים מהסופר ובקיצור הלוואי שהיתי פחות...

 

הלוואי שהיתי פחות בשביל העבודה או וגם  מבינה שלקוחות או בוס זה לא הכל בחיים ואפשר אחרת, והכי הלוואי שכשהייתי חוזרת מהעבודה ונמצאת עם הילדים היתי באמת מצליחה להתנתק מאיפה שהגעתי- מהעבודה,

 

הלוואי שהיתי יותר למען הקהילה והסביבה ומסוגלת לתרום ולתת מזמני למען האחר,

 

הלוואי שהיתי יותר עם הילדים בלי ייסורי מצפון שאני תמיד שם בשבילם, ומחליטה תמיד את הנכון למענם! הלוואי שהיתי מתפנה יותר ללמד אותם על ערכים, מוסר, חשיבות אחהות, נימוסים, איכפתיות ונתינה, 

הלוואי והיה אפשר לארוז את כל ההשלכות שהצטברו אצלי כתוצאה מעצבים וכעסים לפחות מהעשר שנים האחרונות ולהטיס אותם לקצה השני של העולם,

והלוואי והיתי יותר נשית עם פחות חשיבות ודרמה לקמט נוסף שהצטרף אצלי בגזרה, וסתם דואגת להיות תמיד מטופחת ואחראית לגוף ולפה שלי,

הלוואי והלוואי ועוד הלוואי...

 

בקיצור, הלוואי שהיתי הכי בכל הבחירות ופחות במה שאני בוחרת להגדיר!

אבל איזה מזל שאני כמעט שם ונוגעת ברוב וזוכרת שתמיד יש לאן לשאוף, ואיזה מזל שאני באמת מבינה שאני תמיד יעמוד לצד האנשים החשובים לי וכל מי שירצה בעזרתי או בתמיכתי, אהיה שם בשבילו.

בקיצור העיקר שאני פה ושם!

יום האשה שמח⛴📽

 

החלטה, חופש ומה שבינהם...

החלטה, חופש ומה שביניהם....

 

מתי אנחנו מקבלות החלטה של ממש ובוחרות למקד את נתיב פועלנו תחת החלטה זו? 

והפעם אני לא מתכוונת על ההחלטות הקטנות של שיגרת החיים כמו האם לקנות חולצה שחורה או אפורה או באיזה שעה נכון שהילד הצעיר ילך לישון שמונה או שמונה וחצי. 

אני מתכוונת לקבלת החלטות רציניות ובעלות משמעות עמוקה יותר... הרי גם אנחנו לא תמיד יודעות מתי זה הרגע לקבל החלטה נכונה ? והאם בכלל צריך לקבל החלטה ? או אולי המצב כמו שהוא בסיידר ואינו דורש שינוי אז למה להכניס עוד סטרסס לכאן???

הרי כל אחת מאתנו רוצה לשמר את הקיים או סתם להוסיף תוספת מעניינת כנדבך לחיים... ובשביל זה צריך לקבל החלטה, ומושכלת!

אז לפי ההגדרות המילוניות החלטות מתקבלות כשאת בהפסקה או במסגרת חופשה או סתם כשאת בהורדת הילוך,

פתאום יש לך רגע אמיתי להבין שכשהראש פנוי והנפש חפצה למשהו... וסתם משהו אחר לשיפור איכות החיים או במילים שלי לשיפור בידור החיים, זה קורה! ולא, עם הרבה תכנון.

אז השבוע עם כל חגיגות  יום האישה בהם נכתבו אין סוף מילים, מאמרים ופוסטים לטובתנו אנו הנשים... כאילו שאנחנו צריכות יום כזה מבחינתי צריך להקדיש לנו כל חודש שני בלוח השנה באופן עוקב.

איזה יופי זה אם כל חודש שני בלוח השנה יכתבו אין סוף מילים אודותינו ועל היכולות שלנו...לא?

אז בשבוע זה של יום האישה הבינלאומי והממלכתי שנשמעו קריאות כמו ״ מגיע לך״, ״את יכולה להרשות לעצמך״ ועוד כאלו סיסמאות,

אני בחרתי שהשבוע הזה מגיע לי באמת ב- slow motion  כן, סוג של שבוע בהילוך איתי, או בהגדרות שפויות בקצב השפוי של החיים, וכן מסתבר שיש קצב כזה.

אז הכל היה באיזי השבוע לא רצים לשום מקום ואפילו מקדימים בכמה דקות לפגישה או להסעה לחוג... 

בהתחלה זה היה משמעםםםם מעין עודף זמן מבוזבז ואפילו גם פחדתי מהעודף הזה למרות שמראש נערכתי נפשית לשבוע כזה. 

ואז הגיעו המחשבות שאולי משהו לא בסיידר אצלי שהכל כל כך מרווח בזמן,

 ושלא יהיו כאן הטעיות לא ברורות למרות ששבוע זה הוגדר כאיטי היה בו משקל תעסוקתי מכובד של מסיבת עיתונאים, פגישות עסקיות ועוד עניינים. אבל הרבה יותר רגוע מהשבועות הקודמים לו.
אז כן, בהתחלה נבהלתי ממרווחי זמן פנוי ואז הבנתי שאם כל הכבוד לבהלה אני בוחרת הפעם לנתב אותה למקומות אחרים ואז התבוננתי על החיים שלי דרך זכוכית מגדלת וניתחתי את הדברים ברזולוציות עמוקות יותר וגיליתי לתדהמתי שיש כמה דברים לתיקון, שיפצור ומילוי ודחוףףףףף !

ואז העליתי הכל בכתב (כי בזה הכי קל לי) וגיליתי שמהמקום של תמהיל השקט והבהלה הצלחתי לקבל החלטות לשפצור בידור החיים שלי.

אז רגע לפני שנכנסים ליישום אני בוחרת להודות לעצמי על היכולת לעצור... לפחד מהפחד... לזהות...לעלות על כתב....ולקבל החלטות.

זהו, עכשיו נותר ליישם וזה בהחלט לא פשוט אבל זה ממקד אותי למטרה. כי אין מצב לקבל החלטה ולא ליישם, אין מצב בבית ספרי!

ובגלל זה ההחלטות חיבות להיות נכונות ומתאימות לאני שלי ובלבד👌