הדיוק
הארה- היכולות שלי לא השתנו בעשורים האחרונים לצמיחתי הם רק
מצאו דרך להשתבח וגם קצת שוכללו ונהפכו למדויקים יותר.
הדיוק הוא החוט המקשר בין השנים שחלפו, הפעם ועכשיו. הדיוק
יצר מעין קו וירטואלי מחבר ועמוק אשר מצליח וגם בצורתו התלת ממדית לחדד את התכונות
שלנו ולדייק אותם יותר.
התכונות המדוברות של טוב לב, עזרה לזולת, הכלה, סבלנות,
נתינה, אכפתיות, חשיבה ויצירה נמצאים תמיד על "המדף" של המוצרים
האנושים, סתם השוואה שיווקית נכונה לי יותר לפרט על ההסבר. ואפילו נוח לי יותר
למקם את תכונות האופי כסדרה של פרייבט לבל למבינים בלבד, האנלוגיה הזו
מוצאת חן בעיניJ
בהחלט ראוי להעניק להן את התואר היוקרתי של תכונות מלוטשות
ומעובדות היטב, אמנם עדיין יש מה לעבוד על דיוק בניקיון היהלום המשובח הזה אבל
בהחלט זה השינוי האמתי והמהותי שחל בחייו של האדם, דיוק וליטוש תכונות האופי. וככל
שאני מדייקת יותר אני מתקרבת לאיזשהו ניצוץ פנימי שגורם לי לשקט פנימי מובהק יותר,
בחיי שזו הנוסחה לשקט הפנימי!
כמובן, שבחרתי גם לקחת כמה תכונות מפרופיל האופי המוצרי
ולחקור אותן לעומק על שולחן הניתוחים ועד פירוק לגורמים שאפילו איינשטן וניוטון
היו גאים במצב.
הנתינה אשר מוגדרת כאחת ממשפחת התכונות, פתחה אצלי צוהר של
מקום רחב, מלא ומרגש שגורם לכל האיברים הפנימיים אצלי להתרחב.
אנחנו כאן בזכות ולא בחסד ולכן חיבים לתת לעצמנו ולסביבה את
כל הזדמנויות הזכות האפשריות שיצליחו לתגבר את הדיוק למרחבים אחרים.
הנתינה, מהשורש נ. ת. נ היא דו צדדית וכשאתה נותן אתה מרגיש
את הקבלה בעת הנתינה, מעין לב שמתמלא בנקודות אור ומכסה על הנקודות חושך. זה בהחלט
הדיוק שהיום קל לדבר או לכתוב עליו, לפני עשור ויותר לא הייתי מצליחה לתאר את זה
במילים ובטח לא להרחיב בפרוטרוט.
הרבה מהדקויות עברו משברים אנושים סוג של צונאמי ונתנו תחושה
בעתות מסוימים שלא נעשה כל דרך וכנראה שאת רצה מרתון באותה נקודה אבל הזמן היקר
מרפא ומצליח לפתוח מסכים חדשים ולהמחיש כל פעם מחדש שגם שאת דורכת במקום זה רק
מאפשר חלון הזדמנות להסתכל שאת באמת זזה, ומדייקת.
אז אמנם הזמן עובר מלכת ואני רק מאמצת אותו לבגרות ומשאירה
מאחור את החבילות הישנות המכילות חוויות, רגשות, משברים והצלחות.
וממשיכה לדייק יותר ולראות את החלקים הטובים והפחות טובים ב dna שזכיתי וקיבלתי.
ובעיקר לראות את הבוסריות בתהליך של הדור הבא שלך, שמלא
במזוודת תכונות ומתפתל עם הדיוק! האם התפקיד שלי לקצר להם את הדרך? להגן עלהם
מצמתים משובשים? או פשוט להניח ולאפשר להם להכיר את הדיוק בדרך ובאופן בו הם יבחרו?!
הכי נכון לי לחכות עוד קצת ולהבין בצורה מדויקת את התשובות
לשאלות.
בינתיים חשוב שנשמור על המשפחה שלנו כי כנראה זה הדבר היחידי
שדרכו אנו מצליחים לדייק נכון יותר, דווקא מהם אנו מוצאים שם מעין סלט של רגשות
אותנטיים ואמיצים שהכי אפשר לבקש.
המשפחה שלנו, הילדים שלנו הם המראה של הדיוק שלנו! מראה
המאפשרת לנו להסתכל על עצמנו ולבחון מקרוב יותר לאן אנחנו רוצים לנתב את הדיוק.
אז בינתיים שנמשיך לדייק ולהסתכל הכי בדיוק שאפשר. ואם לא
נצליח היום אז בטוח שיש את מחר.
שנצליח!
