תודה

תודה על הכל!  תודה לך בורא עולם על מה שמאפשר לי לראות, לשמוע, להריח, לטעום ולגעת.  תודה על חוש הראיה, שבזכותו מצליחה לראות למרחקים ולהגיע לכל קצה שאפשר. תודה על חוש הריח, שגורם לי להריח ניחוחות מדהימים ולנשום הכי עמוק שאפשר. תודה על חוש השמיעה, המעניק לי את הזכות להאזין לקולות ורחשים מעומקים אחרים כמו רחשי הגלים, קולות הציפורים ואפילו את תנועת העצים המעוררים בי עומק עד נגיעה ב״ציפור הנפש״. תודה על חוש המגע, כשרגלי מצליחה להתחכך עם חול הים וחלוקי הנחל ולהנות מהעקצוץ והליטוף במקביל. תודה על חוש הטעם שבזכותו מצליחה לעלות במשקל הגוף :( ולהנות לעיתים מטעם מי הים הכחולים.                                                             ועכשיו לשאלות הקשות... מתי יוצא לנו להודות על מה שיש לנו? על מה שזכינו? על מה שהגענו והשגנו? ועל מה שיצרנו וחוינו? ובכלל על כל מה שמסביבנו ולטובתנו?  זהו, שמעט נעסוק בתודה מהסוג הזה, התודה המיוחדת הזו המקבילה למשמעות ההודיה. וכן, רוב הפעמים נשתמש בתודה כמילת נימוסים זה השימוש העיקרי שאנו מכירים בתודה, במילה הקסומה הזו.  נבחר להיות מנומסים יותר מהבחירה להודות למה שיש ברשותנו ובהישגנו וכמה חבל. ומכאן אני בוחרת לאחוז במילה תודה בדרך הפרשנות המגיעה לה, תודה על מה שברשותנו, יצרנו והשגנו עד הלום. תודה על מה שיש לנו ותודה לך שם למעלה שמצליח להוביל, לנתב ולהעניק. תודה תודה.                                                                       ואכן, האבסורד הוא שהבחירה שלנו ברוב המקרים להיות ולבחור בכמה אין וכמה אין, בחלק הזה אנחנו ממש טובים בו, כלומר בדיוק בקצה השני של ההודיה, וכמה חבל! חבל שבמקום התודה במה שיש וקיים אנו בוחרים בלעסוק במה שאין... וככה התודה נסתרת לה מכל מה שיש מסביבנו כאילו ענן עב מכסה אותה ומצליח להעסיק באין תודה.
זה יעזור אם אשכנע את עצמי לעסוק יותר בתודה על מה שיש? האמת לא יודעת, אבל מבטיחה לנסות ולהודות יותר בתודה. אז תודה על הכל וגם תודה לקוראים ולנוכחים. אני